א. ויהי בימים ההם ותצא דת מאת הקיסר אוגוסטוס לספר את כל ישבי תבל:
ב. וזה המפקד היה הראשון בהיות קוריניוס שליט בסוריא:
ג. וילכו כלם להתפקד איש לעירו:
ד. ויעל גם יוסף מן הגליל מעיר נצרת אל יהודה לעיר דוד הנקראה בית לחם כי היה מבית דוד וממשפחתו:
ה. להתפקד עם מרים המארשה לו והיא הרה:
ו. ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת:
ז. ותלד את בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא היה להם מקום במלון:
ח. ורעים היו בארץ ההיא לנים בשדה ושמרים את משמרות הלילה בעדרם:
ט. והנה מלאך יהוה נצב עליהם וכבוד יהוה הופיע עליהם מסביב וייראו יראה גדולה:
י. ויאמר אליהם המלאך אל תיראו כי הנני מבשר אתכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל העם:
יא. כי היום ילד לכם בעיר דוד מושיע אשר הוא המשיח האדון:
יב. וזה לכם האות תמצאון ילד מחתל ומנח באבוס:
יג. ויהי פתאם אצל המלאך המון צבא השמים והם משבחים את האלהים ואמרים:
יד. כבוד במרומים לאלהים ובארץ שלום בבני אדם רצונו:
טו. ויהי כאשר עלו מעליהם המלאכים השמימה ויאמרו הרעים איש אל רעהו נעברה נא עד בית לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו יהוה:
טז. וימהרו לבוא וימצאו את מרים ואת יוסף ואת הילד שכב באבוס:
יז. ויראו וישמיעו את הדבר הנאמר אליהם על הגער הזה:
יח. וכל השמעים תמהו על הדברים אשר דברו אליהם הרעים:
יט. ומרים שמרה את הדברים האלה ותחשבם בלבה:
כ. וישובו הרעים מהללים ומשבחים את האלהים על כל אשר שמעו וראו כפי אשר נאמר אליהם:
כא. ויהי במלאת לנער שמנה ימים וימול ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא לו המלאך בטרם הרה בבטן:
כב. וימלאו ימי טהרה לפי תורת משה ויעלהו לירושלים להעמידו לפני יהוה:
כג. כאשר כתוב בתורת יהוה כל זכר פטר רחם יקרא קדש ליהוה:
כד. ולתת קרבן כאמור בתורת יהוה שתי תרים או שני בני יונה:
כה. והנה איש היה בירושלים ושמו שמעון והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל ורוח הקדש היה עליו:
כו. ולו נגלה ברוח הקדש כי לא יראה מות עד ראותו את משיח יהוה:
כז. ויבא ברוח אל המקדש ויהי כאשר הביאו הוריו את הנער ישוע לעשות עליו כמשפט התורה:
כח. ויקחהו על זרעותיו ויברך את האלהים ויאמר:
כט. עתה תפטר את עבדך כדברך אדני בשלום:
ל. כי ראו עיני את ישועתך:
לא. אשר הכינות לפני כל העמים:
לב. אור לגלות עיני הגוים ותפארת ישראל עמך:
לג. ויוסף ואמו תמהים על הדברים הנאמרים עליו:
לד. ויברך אותם שמעון ויאמר אל מרים אמו הנה זה מוסד לנפילה ולתקומה לרבים בישראל ולאות מריבה:
לה. וגם בנפשך תחתר חרב למען תגלינה מחשבות לבב רבים:
לו. ותהי שם חנה אשה נביאה בת פנואל משבט אשר והיא באה בימים וחיתה עם בעלה שבע שנים אחרי בתוליה:
לז. והיא אלמנה כארבע ושמנים שנה ולא משה מן המקדש ובצום ובתחנונים עבדה את האלהים לילה ויום:
לח. ותקם בשעה ההיא ותגש להדות ליהוה ותדבר עליו באזני כל המחכים לגאלה בירושלים:
לט. ויכלו את הכל כפי תורת יהוה וישובו הגלילה אל נצרת עירם:
מ. ויגדל הנער ויחזק ברוח וימלא חכמה וחסד אלהים עמו:
מא. ועלו הוריו ירושלים שנה בשנה לחג הפסח:
מב. ויהי בהיותו בן שתים עשרה שנה ויעלו ירושלים כמשפט החג:
מג. וימלאו את הימים וישובו ויותר ישוע הנער בירושלים ויוסף ואמו לא ידעו:
מד. ויחשבו כי עם חבל הארחים הוא וילכו כדרך יום ויבקשהו בין הקרובים והמידעים:
מה. ולא מצאהו וישבו ירושלים לבקשו:
מו. ויהי אחרי שלשת ימים וימצאהו במקדש ישב בתוך המורים שמע אליהם ושאל אתם:
מז. וכל השמעים אליו השתוממו על שכלו ועל תשובתיו:
מח. ויהי כראותם אתו ויחרדו ותאמר אליו אמו בני מדוע ככה עשית לנו הנה אביך ואנכי בעצבת לב בקשנוך:
מט. ויאמר אליהם למה זה בקשתם אתי הלא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי:
נ. והם לא הבינו את הדבר אשר דבר אליהם:
נא. וירד אתם ויבא אל נצרת ויכנע להם ואמו שמרה בלבה את כל הדברים האלה:
נב. וישוע הלך וגדל בחכמה ומקומה ובחן עם אלהים ועם אנשים:
| 
