א. ויקרב חג המצות הנקרא פסח:
ב. והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם:
ג. והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר:
ד. וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם:
ה. וישמחו ויאתו לתת לו כסף:
ו. ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון:
ז. ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח:
ח. וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה:
ט. ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו:
י. ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה:
יא. ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי:
יב. והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו:
יג. וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח:
יד. ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו:
טו. ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי:
טז. כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים:
יז. ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם:
יח. כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים:
יט. ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני:
כ. וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם:
כא. אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן:
כב. כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר:
כג. והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת:
כד. וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם:
כה. ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד:
כו. ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת:
כז. כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת:
כח. ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי:
כט. לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות:
ל. למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל:
לא. ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים:
לב. ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך:
לג. והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות:
לד. ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו:
לה. ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר:
לו. ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב:
לז. כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו:
לח. ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די:
לט. ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו:
מ. ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון:
מא. והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר:
מב. אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך:
מג. וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו:
מד. ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ:
מה. ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון:
מו. ]74-64[ ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו:
מח. ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם:
מט. והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב:
נ. ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית:
נא. ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו:
נב. ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות:
נג. ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך:
נד. ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק:
נה. ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם:
נו. ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו:
נז. ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו:
נח. ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני:
נט. ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי:
ס. ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא:
סא. ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים:
סב. ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי:
סג. והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו:
סד. ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך:
סה. ועוד גדופים אחרים הרבו עליו:
סו. ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו:
סז. ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו:
סח. וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני:
סט. אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים:
ע. ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא:
עא. ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו:
| 
