א. וישוע שב מן הירדן מלא רוח הקדש וינהגהו הרוח המדברה:
ב. וינסהו השטן ארבעים יום ולא אכל מאומה בימים ההם ואחרי אשר תמו וירעב:
ג. ויאמר אליו השטן אם בן האלהים אתה אמר אל האבן הזאת ותהי ללחם:
ד. ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה:
ה. ויעלהו השטן על הר גבה ויראהו ברגע אחד את כל ממלכות תבל:
ו. ויאמר אליו השטן לך אתן את כל הממשלה הזאת ואת כבודן כי נמסרה בידי ונתתיה לאשר אחפץ:
ז. ועתה אם תשתחוה לפני הכל יהיה לך:
ח. ויען ישוע ויאמר אליו סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואתו תעבד:
ט. ויביאהו ירושלים ויעמידהו על פנת בית המקדש ויאמר אליו אם בן האלהים אתה התנפל מזה מטה:
י. כי כתוב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך:
יא. וכי על כפים ישאונך פן תגף באבן רגלך:
יב. ויען ישוע ויאמר אליו נאמר לא תנסה את יהוה אלהיך:
יג. וככלות השטן כל מסה וירף ממנו עד עת:
יד. וישב ישוע בגבורת הרוח אל הגליל ויצא שמעו בכל הככר:
טו. והוא היה מלמד בבתי כנסיותיהם ויהללהו כלם:
טז. ויבא אל נצרת אשר גדל שם וילך כמשפטו ביום השבת אל בית הכנסת ויקם לקרא בתורה:
יז. ויתן לו ספר ישעיה הנביא ויפתח את הספר וימצא את המקום אשר היה כתוב בו:
יח. רוח אדני עלי יען משח אתי לבשר ענוים:
יט. שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח קוח לשלח רצוצים חפשים לקרא שנת רצון ליהוה:
כ. ויהי כאשר גלל את הספר וישיבהו אל החזן וישב ועיני כל אשר בבית הכנסת נשאות אליו:
כא. ויחל ויאמר אליהם היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם:
כב. וכלם העידהו ותמהו על דברי חן אשר יצאו מפיהו ויאמרו הלא זה הוא בן יוסף:
כג. ויאמר אליהם הן תאמרו לי את המשל הזה רפא רפא את עצמך וככל אשר שמענו שנעשה בכפר נחום עשה כן גם פה בעיר מולדתך:
כד. ויאמר אמן אמר אני לכם כי אין נביא רצוי בארץ מולדתו:
כה. ואמת אני אמר לכם אלמנות רבות היו בישראל בימי אליהו בהעצר השמים שלש שנים וששה חדשים ורעב גדול היה בכל הארץ:
כו. ולא נשלח אליהו אל אחת מהנה זולתי צרפתה אשר לצידון אל אשה אלמנה:
כז. ומצרעים רבים היו בישראל בימי אלישע הנביא ולא טהר אחד מהם זולתי נעמן הארמי:
כח. וימלאו כל אשר בבית הכנסת חמה בשמעם את אלה:
כט. ויקומו וידיחו אותו אל מחוץ לעיר ויביאהו עד גב ההר אשר נבנתה עירם עליו למען השליכו מטה:
ל. אך הוא עבר בתוכם וילך לדרכו:
לא. וירד אל כפר נחום עיר הגליל וילמדם בשבתות:
לב. וישתוממו על תורתו כי עצום דברו:
לג. ואיש היה בבית הכנסת ובו רוח שד טמא ויצעק בקול גדול לאמר:
לד. אתה מה לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתיך מי אתה קדוש האלהים:
לה. ויגער בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו ויפילהו השד בתוכם ויצא ממנו לא הרע לו:
לו. ותפל אימה על כלם וידברו איש אל רעהו לאמר מה הדבר הזה כי בשלטן ובגבורה מצוה לרוחות הטמאה והמה יצאים:
לז. ושמעו הולך בכל מקמות הככר:
לח. ויקם מבית הכנסת ויבא ביתה שמעון וחמות שמעון אחזתה קדחת חזקה וישאלהו בעדה:
לט. ויתיצב עליה ויגער בקדחת ותרף ממנה ותקם מהרה ותשרת אתם:
מ. וכבוא השמש הביאו אליו כל אשר להם חלים חליים שונים וירפא אותם בשומו את ידיו על כל אחד מהם:
מא. וגם שדים יצאו מרבים צעקים ואמרים אתה הוא המשיח בן האלהים ויגער בם ולא נתנם לדבר כי ידעו אשר הוא המשיח:
מב. ויצא וילך לו כאור הבקר אל מקום חרבה והמון העם בקשהו ויבאו עדיו ויפצרו בו לבלתי סור מהם:
מג. ויאמר להם הן עלי לבשר גם לערים האחרות את בשורת מלכות האלהים כי לזאת שלחתי:
מד. ויהי קורא בבתי הכנסיות אשר בגליל:
| 
