א. וישב אל הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם רב עד אשר ירד לשבת באניה בים וכל העם עומד על חוף הים ביבשה:
ב. וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם:
ג. שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע:
ד. ויהי בזרעו ויפל מן הזרע על יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו:
ה. ויש אשר נפל על מקום הסלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה:
ו. ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין לו שרש:
ז. ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי:
ח. ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי עלה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה:
ט. ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע:
י. ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם שנים העשר על המשל:
יא. ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות האלהים ואשר בחוץ להם הכל במשלים:
יב. למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן ישובו ונסלח לחטאתם:
יג. ויאמר להם הן לא ידעתם את המשל הזה ואיך תבינו את המשלים כלם:
יד. הזרע הוא זרע את הדבר:
טו. ואלה הם הנזרעים על יד הדרך אשר יזרע בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם:
טז. וכן הנזרעים על מקמות הסלע הם השמעים את הדבר ומהר בשמחה יקחהו:
יז. אך אין להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר כן בהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מהרה יכשלו:
יח. והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את הדבר:
יט. ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאות שאר הדברים באות וממעכות את הדבר ופרי לא יהיה לו:
כ. ואלה המזרעים על האדמה הטובה הם השמעים את הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה:
כא. ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה ולא למען יעלהו על המנורה:
כב. כי אין דבר סתום אשר לא יגלה ולא נעלם דבר כי אם למען יבא לגלוי:
כג. כל אשר אזנים לו לשמע ישמע:
כד. ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים:
כה. כי מי שיש לו נתון ינתן לו ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו:
כו. ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על האדמה:
כז. וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע:
כח. כי הארץ מאליה מוציאה פריה את הדשא ראשונה ואחריו את השבלת ואחרי כן את החטה המלאה בשבלת:
כט. וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את המגל כי בשל הקציר:
ל. ויאמר אל מה נדמה את מלכות האלהים ובאי זה משל נמשילנה:
לא. כגרגר של חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל הזרעים אשר על הארץ:
לב. ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על כל הירקות ועשה ענפים גדולים עד אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו:
לג. ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את הדבר כפי אשר יכלו לשמע:
לד. ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם תלמידיו לבדם יבאר להם את הכל:
לה. ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה העבר:
לו. ויעזבו את המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם אניות אחרות הלכו עמו:
לז. ותקם רוח סערה גדולה וישטפו הגלים אל תוך האניה עד אשר כמעט נמלאה:
לח. והוא ישן על הכסת באחרי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי נאבד:
לט. ויעור ויגער ברוח ויאמר אל הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה:
מ. ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין לכם אמונה:
מא. וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו:
| 
