א. ויקרא אליו את שנים עשר תלמידיו ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה לגרשם ולרפוא כל חלי וכל מדוה:
ב. ואלה שמות שנים עשר השליחים הראשון שמעון הנקרא פטרוס ואנדרי אחיו יעקב בן זבדי ויוחנן אחיו:
ג. פילפוס ובר תלמי תומא ומתי המוכס יעקב בן חלפי ולבי המכנה תדי:
ד. שמעון הקני ויהודה איש קריות אשר גם מסר אתו:
ה. את שנים העשר האלה שלח ישוע ויצו אתם לאמר אל דרך הגוים אל תלכו ואל עיר השמרונים אל תבאו:
ו. כי אם לכו אל הצאן האבדות לבית ישראל:
ז. ובלכתכם קראו לאמר למכות השמים קרבה לבוא:
ח. רפאו את החולים טהרו את המצרעים הקימו את המתים ואת השדים גרשו חנם לקחתם חנם תתנו:
ט. לא תקחו זהב ולא כסף ולא נחשת בחגוריכם:
י. ולא תרמיל לדרך ולא שתי כתנות ולא נעלים ולא מטה כי שוה הפעל די מחיתו:
יא. וכל עיר וכפר אשר תבאו שמה דרשו מי הוא הראוי לזה בתוכה ושם שבו עד כי תצאו:
יב. ובבואכם אל הבית שאלו לו לשלום:
יג. והיה אם ראוי הבית יבוא עליו שלומכם ואם איננו ראוי שלומכם אליכם ישוב:
יד. וכל אשר לא יקבל אתכם ולא ישמע לדבריכם צאו לכם מן הבית ההוא ומן העיר ההיא ונערו את עפר רגליכם:
טו. אמן אמר אני לכם כי יקל לארץ סדום ועמרה ביום הדין מן העיר ההיא:
טז. הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים לכן היו ערומים כנחשים ותמימים כיונים:
יז. והשמרו לכם מבני האדם כי ימסרו אתכם לסנהדריות ויכו אתכם בשוטים בבתי כנסיותיהם:
יח. ולפני משלים ומלכים תובאו למעני לעדות להם ולגוים:
יט. וכי ימסרו אתכם אל תדאגו איך ומה תדברו כי ינתן לכם בשעה ההיא את אשר תדברו:
כ. כי לא אתם הם המדברים כי רוח אביכם הוא המדבר בפיכם:
כא. והיה אח ימסר את אחיו למות ואב ימסר את בנו וקמו בנים באבותם וימיתו אותם:
כב. והייתם שנואים לכל אדם למען שמי והמחכה עד עת קץ הוא יושע:
כג. ואם ירדפו אתכם בעיר אחת נוסו לעיר אחרת כי אמן אמר אני לכם לא תכלו לעבר ערי ישראל עד כי יבוא בן האדם:
כד. אין תלמיד עלה על רבו ועבד על אדניו:
כה. דיו לתלמיד להיות כרבו ולעבד להיות כאדניו אם לבעל הבית קראו בעל זבוב אף לאנשי ביתו:
כו. על כן לא תיראום כי אין דבר מכסה אשר לא יגלה ואין נעלם אשר לא יודע:
כז. את אשר אני אמר לכם בחשך דברו באור ואשר ילחש לאזניכם השמיעו על הגגות:
כח. ואל תיראי מן ההרגים את הגוף ואת הנפש לא יוכלו להרג אך תיראו את אשר יוכל לאבד גם את הנפש גם את הגוף בגיהנם:
כט. הלא תמכרנה שתי צפרים באסר ואחת מהנה לא תפול ארצה מבלעדי אביכם:
ל. ואתם גם שערות ראשכם נמנות כלן:
לא. לכן אל תיראו הנכם יקרים מצפרים רבות:
לב. הן כל אשר יודה בי לפני האדם אודה בו גם אני לפני אבי שבשמים:
לג. ואשר יכחש בי לפני האדם אכחש בו גם אני לפני אבי שבשמים:
לד. אל תחשבו כי באתי להטיל שלום בארץ לא באתי להטיל שלום כי אם חרב:
לה. כי באתי להפריד איש מאביו ובת מאמה וכלה מחמותה:
לז. האהב את אביו ואת אמו יותר ממני איננו כדי לי והאהב את בנו ובתו יותר ממני איננו כדי לי:
לח. ואשר לא יקח את צלבו והלך אחרי איננו כדי לי:
לט. המצא את נפשו יאבדנה והמאבד את נפשו למעני הוא ימצאנה:
מ. המקבל אתכם אותי הוא מקבל והמקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני:
מא. המקבל נביא לשם נביא שכר נביא יקח והמקבל צדיק לשם צדיק שכר צדיק יקח:
מב. והמשקה את אחד הקטנים האלה רק כוס מים קרים לשם תלמיד אמן אמר אני לכם כי לא יאבד שכרו:
| 
