א. כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך:
ב. ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה:
ג. אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים:
ד. אל תיגע להעשיר מבינתך חדל:
ה. התעוף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר ועיף השמים:
ו. אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמתיו:
ז. כי כמו שער בנפשו כן הוא אכל ושתה יאמר לך ולבו בל עמך:
ח. פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים:
ט. באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך:
י. אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא:
יא. כי גאלם חזק הוא יריב את ריבם אתך:
יב. הביאה למוסר לבך ואזנך לאמרי דעת:
יג. אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות:
יד. אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל:
טו. בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני:
טז. ותעלזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים:
יז. אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת יהוה כל היום:
יח. כי אם יש אחרית ותקותך לא תכרת:
יט. שמע אתה בני וחכם ואשר בדרך לבך:
כ. אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו:
כא. כי סבא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה:
כב. שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך:
כג. אמת קנה ואל תמכר חכמה ומוסר ובינה:
כד. גול יגול אבי צדיק יולד חכם וישמח בו:
כה. ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:
כו. תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תרצנה:
כז. כי שוחה עמקה זונה ובאר צרה נכריה:
כח. אף היא כחתף תארב ובוגדים באדם תוסף:
כט. למי אוי למי אבוי למי מדונים למי שיח למי פצעים חנם למי חכללות עינים:
ל. למאחרים על היין לבאים לחקר ממסך:
לא. אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכיס עינו יתהלך במישרים:
לב. אחריתו כנחש ישך וכצפעני יפרש:
לג. עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפכות:
לד. והיית כשכב בלב ים וכשכב בראש חבל:
לה. הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי מתי אקיץ אוסיף אבקשנו עוד:
| 
