א. בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך:
ב. נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך:
ג. עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך:
ד. אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך:
ה. הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש:
ו. לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם:
ז. אשר אין לה קצין שטר ומשל:
ח. תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה:
ט. עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך:
י. מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב:
יא. ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן:
יב. אדם בליעל איש און הולך עקשות פה:
יג. קרץ בעינו מלל ברגלו מרה באצבעתיו:
יד. תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים ישלח:
טו. על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא:
טז. שש הנה שנא יהוה ושבע תועבות נפשו:
יז. עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי:
יח. לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה:
יט. יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים:
כ. נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך:
כא. קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך:
כב. בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך:
כג. כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר:
כד. לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה:
כה. אל תחמד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה:
כו. כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד:
כז. היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה:
כח. אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה:
כט. כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה:
ל. לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב:
לא. ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן:
לב. נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה:
לג. נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה:
לד. כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם:
לה. לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד:
| 
