א. משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי:
ב. אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם:
ג. אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו:
ד. לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה:
ה. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם:
ו. למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם:
ז. וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו:
ח. ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו:
ט. בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב:
י. לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת:
יא. וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם:
יב. נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען:
יג. בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד:
יד. וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש:
טו. יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה:
טז. ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים:
יז. ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה:
יח. וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם:
יט. וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר:
כ. הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו:
כא. לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל:
כב. כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו:
כג. ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח:
כד. וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו:
כה. לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע:
כו. יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן:
כז. וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף:
כח. ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו:
כט. ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם:
ל. לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם:
לא. ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע:
לב. בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו:
לג. ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה:
לד. אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל:
לה. ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם:
לו. ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו:
לז. ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו:
לח. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו:
לט. ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב:
מ. כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון:
מא. וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו:
מב. לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר:
מג. אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען:
מד. ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון:
מה. ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם:
מו. ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה:
מז. יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל:
מח. ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים:
מט. ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים:
נ. יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר:
נא. ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם:
נב. ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר:
נג. וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים:
נד. ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו:
נה. ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל:
נו. וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו:
נז. ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה:
נח. ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו:
נט. שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל:
ס. ויטש משכן שלו אהל שכן באדם:
סא. ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר:
סב. ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר:
סג. בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו:
סד. כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה:
סה. ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין:
סו. ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו:
סז. וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר:
סח. ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב:
סט. ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם:
ע. ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן:
עא. מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו:
עב. וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם:
| 
