א. ואשמע קול גדול מן ההיכל האמר אל שבעת המלאכים לכו ושפכו את קערת חמת האלהים ארצה:
ב. וילך הראשון וישפך את קערתו על הארץ ויהי שהין רע ומכאיב באנשים אשר עליהם תו החיה ובמשתחוים לצלמה:
ג. וישפך השני את קערתו על הים ויהי לדם כדם חלל ותמת כל נפש חיה אשר בים:
ד. וישפך השלישי את קערתו בנהרות ובמעינות המים ויהיו לדם:
ה. ואשמע את מלאך המים אמר צדיק אתה ההוה והיה והקדוש כי כן שפטת:
ו. כי דם קדשים ונביאים שפכו ודם השקיתם כי גמול ידם הוא:
ז. ואשמע את המזבח אמר אמנם כן יהוה אלהים צבאות אמת וצדק משפטיך:
ח. וישפך המלאך הרביעי את קערתו על השמש וינתן לו לצרב את בני אדם באש:
ט. ויצרבו בני אדם בחם גדול ויגדפו את שם אלהים אשר לו הממשלה על המכות האלה ולא שבו לתת לו הכבוד:
י. וישפך החמישי את קערתו על כסא החיה ותחשך מלכותה וינשכו מכאב לב את לשונם:
יא. ויגדפו את אלהי השמים ממכאבם ושחינם ולא שבו ממעשיהם:
יב. וישפך הששי את קערתו על הנהר הגדול נהר פרת ויחרבו מימיו למען תישר מסלה למלכים אשר ממזרח שמש:
יג. וארא והנה מפי התנין ומפי החיה ומפי נביא השקר יצאות שלש רוחות טמאות דומת לצפרדעים:
יד. כי רוחות השדים הנה עשות אותות ויצאות אל מלכי ארץ ותבל כלה לאספם למלחמה היום ההוא הגדול יום אלהי הצבאות:
טו. הנני בא כגנב אשרי השקד ושמר את בגדיו למען לא ילך ערם וראו את ערותו:
טז. ויאסף אתם אל המקום הנקרא בעברית הר מגדון:
יז. וישפך המלאך השביעי את קערתו על האור ויצא קול גדול מהיכל השמים מן הכסא ויאמר היה נהיתה:
יח. ויהיו קלות ורעמים וברקים ויהי רעש גדול אשר לא היה כמהו למן היות אדם על הארץ רעש כזה גדול עד מאד:
יט. והעיר הגדולה נחלקה לשלשה חלקים ותפלנה ערי הגוים ותזכר בבל הגדולה לפני אלהים לתת לה כוס יין חמת אפו:
כ. וינס כל אי וההרים לא נמצאו:
כא. וברד כבד כככר ירד מן השמים על בני האדם ויגדפו בני האדם את האלהים על אדות מכת הברד כי כבדה מכתו מאד:
| 
