א. אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו:
ב. כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת:
ג. כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו:
ד. כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו:
ה. כי משה כתב על דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם:
ו. והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את המשיח:
ז. או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את המשיח מן המתים:
ח. אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים:
ט. כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע:
י. כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה:
יא. כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש:
יב. ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל קראיו:
יג. כי כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט:
יד. ועתה איך יקראו אל אשר לא האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את שמעו ואיך ישמעו באין מגיד:
טו. ואיך יגידו אם אינם שלוחים ככתוב מה נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב:
טז. אך לא כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו:
יז. לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים:
יח. ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם:
יט. ואמר הכי ישראל לא ידע הנה כבר משה אמר אני אקניאכם בלא עם בגוי נבל אכעיסכם:
כ. וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו:
כא. ועל ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומרה:
| 
