א. ועתה מה נאמר על אברהם אבינו מה זה השיג לפי הבשר:
ב. כי אם נצדק אברהם מתוך המעשים לו התהלה אך לא לפני האלהים:
ג. כי הכתוב מה הוא אמר והאמן אברהם ביהוה ויחשבה לו צדקה:
ד. הנה הפעל לא יחשב לו שכרו על פי החסד כי אם על פי החוב:
ה. אבל לאשר איננו פעל כי אם מאמין במצדיק את הרשע אמונתו תחשב לו לצדקה:
ו. כאשר גם דוד מאשר את האדם אשר האלהים יחשב לו צדקה בלא מעשים באמרו:
ז. אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:
ח. אשרי אדם לא יחשב יהוה לו עון:
ט. ועתה האשור הזה העל המילה הוא אם גם על הערלה הלא אמרנו כי לאברהם נחשבה אמונתו לצדקה:
י. ואין נחשבה לו אם בהיותו מהול או בעודנו ערל הן לא בהיותו מהול כי אם בערלתו:
יא. ואות המילה קבל לחותם צדקת האמונה אשר היתה לו בערלתו להיות לאב לכל המאמינים והם ערלים למען אף להם תחשב הצדקה:
יב. ולהיות לאב גם למולים אך לא לאשר הם נמולים לבד כי אם גם הלכים בעקבות האמונה שהיתה לו לאברהם בעודנו בערלתו:
יג. כי לא על ידי תורה באה ההבטחה לאברהם ולזרעו להיותו ירש העולם כי אם על ידי צדקת האמונה:
יד. כי אלו לבני התורה הירשה האמונה לריק תהיה וההבטחה בטלה:
טו. כי התורה מביאה קצף כי באשר אין תורה גם אין שם עברה:
טז. על כן מתוך אמונה למען לפי חסד למען תחיה ההבטחה קימת לכל זרעו לא לבני התורה לבדם כי גם לבני אמונת אברהם אשר הוא אב לכלנו:
יז. ככתוב כי אב המון גוים נתתיך והוא האמין בהביט אל אל המחיה את המתים והקורא את אשר לא היה כמו הוה:
יח. באשר אין תקוה קוה ויאמן למען אשר יהיה לאב המון גוים כמו שנאמר כה יהיה זרעך:
יט. ולא רפתה אמונתו ולא התבונן אל גופו שכבר נפוג בהיותו כבן מאת שנה ואל בלות רחם שרה:
כ. ולא חלק לבו בהבטחת האלהים כחסר האמונה כי אם התחזק באמונתו ויתן כבוד לאלהים:
כא. וידע בלבב שלם כי את אשר הבטיח גם יכל לעשותו:
כב. על כן גם נחשבה לו לצדקה:
כג. ולא לבד למענו כתובה זאת שנחשבה לו:
כד. כי אם גם למעננו אשר עתידה להחשב לנו המאמינים במי שהעיר את ישוע אדנינו מן המתים:
כה. אשר נמסר בעבור פשעינו ונעור לבעבור צדקנו:
| 
