א. אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש:
ב. כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי:
ג. כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי:
ד. אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות:
ה. ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן:
ו. אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה:
ז. ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע:
ח. כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע:
ט. כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן:
י. ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו:
יא. כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא:
יב. נאמר לה כי רב יעבד צעיר:
יג. ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי:
יד. אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה:
טו. כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם:
טז. ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם:
יז. כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ:
יח. ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו:
יט. וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב:
כ. אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני:
כא. אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון:
כב. ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון:
כג. להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד:
כד. והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים:
כה. כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה:
כו. והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי:
כז. וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה:
כח. כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ:
כט. וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו:
ל. ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה:
לא. וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע:
לב. ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף:
לג. ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש:
| 
