הקורנתיים א, Chapter 14 יד

א. ואתם רדפו אהבה בקשו בכל־מאדכם מתנות הרוח ועל־כל־אלה להתנבאות    ב. כי המדבר בלעגי לשון לא אל־אנשים הוא מדבר כי אם־אל־אלהים כי אין־איש שמע והוא יביע חידות ברוח    ג. והמתנבא מטיף לאנשים דברים משיבי נפש מוסר טוב ודברי נחמים    ד. המדבר בלשון ישיב נפשו והמתנבא ישיב נפש העדה    ה. ומי יתן והיה מתן הלשנות לכלכם ואף עוד יתר כי־תהיו כלכם נביאים כי גדול המתנבא מבעל הלשון זולתי אם־יפתר דבריו ועדתו תבנה ממנו    ו. ועתה כי־אבוא אליכם אחי וכי־אדבר בלשנות מה־אועיל לכם אם־לא אדבר דברי כחזה או מורה דעה כנביא או מבין שמועה    ז. גם־כלים נתני קול אשר אין בהם נשמת חיים כמו חליל או כנור אם־לא יתנו קול מפרש מי יבין מה־יהמה החליל או מה־יהגה הכנור    ח. גם־השופר אם־יתן־קול בלתי ברור מי יחלץ למלחמה    ט. וכן גם־אתם אם לא־תוציאו בלשונכם מלים בררות מי יבין מוצא שפתיכם הלא תהיו אז כמדברים אל־הרוח    י. לו תהיינה לשנות רבות כהנה וכהנה בארץ לא תמצא אחת מהן עמקה מהבין קול מליה    יא. ואם־אני אינני מבין פשר המלות אז אהיה בעיני המדבר כנלעג לשון וכן יהיה בעיני גם־הוא    יב. כן גם־אתם בבקשכם מתנות הרוח דרשו טובת העדה לכוננה ביתר עז    יג. לכן המדבר בלשון יתפלל להיות גם־פתר דבריו    יד. ואף אם־אתפלל בלשון רוח שפתי יתפלל ותבונת לבי לא תנוב תנובה    טו. ומה אפוא עתה אתפללה ברוח שפתי ואתפללה גם־בתבונת לבי אזמרה ברוח שפתי ואזמרה גם־בתבונת לבי    טז. כי־לולא כן כאשר תברך ברוח שפתיך והדיוט עמד במקומו לפניך איך יענה אמן לברכתך בבלי דעת מה אתה אמר    יז. אמנם אתה תיטיב כי־תברך אך רעך לא יבנה ממך    יח. אודה לאלהים כי יש־לי מתת הלשון יתר על־כלכם    יט. אבל בקהל אבחר לדבר חמש מלים בתבונת לבי להורת את־השמעים מרבבות מלים בלעגי לשון    כ. אחי אל־תהיו כילדי בבינה ורק כילדים אל־תרעו אך בבינה היו שלמים    כא. כתוב בתורה כי בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל־העם הזה וגם־בזאת לא־אבוא שמוע אלי אמר יהוה    כב. על־כן הלשנות הן לאות לא למאמינים כי אם־לאינם מאמינים והנבואה איננה לאינם מאמינים כי אם־למאמינים    כג. והנה אם־תקהל כל־העדה כאחד וכלם ידברו בלשנות ובאו שמה הדיוטים או אנשים אינם מאמינים הלא יאמרו כי־משגעים אתם    כד. אך אם־יתנבאו כלם ובא שמה חסר אמונה או הדיוט הוא ישמע תוכחת מפי כלם ומשפט מפי כלם    כה. ובכן סתרי לבו יגלו והוא יפל על־אפיו ארצה ישתחוה לאלהים ויענה לאמר אכן יש אלהים בקרבכם    כו. ועתה מה־אפוא אחי כאשר תקהלו יחדו וכל־איש מכם יש־אתו מזמר או מוסר בפיו או דבר חזון או ניב לשון או פשר דבר יהי הכל לטובת הקהל    כז. וכי־ידבר איש בלשון יהיו המדברים שנים או שלשה ולא יתר וזה אחר זה ידברו ואחד יפתר    כח. ואם־אין פתר אז ידם בקהל ואל־נפשו ואל־אלהים ידבר    כט. והנביאים ידברו שנים או שלשה והנשארים יבחנו דבריהם    ל. וכי נגלה דבר לאחד הישבים שם אז ישתק הראשון    לא. כי תוכלו כלכם להתנבאות זה אחר זה למען ילמדו כלם וכלם ינחמו    לב. הלא רוחות הנביאים עצורים לפי חפץ הנביאים    לג. כי אלהים לא אלהי המבוכה הוא כי אם־אלהי השלום כמו בכל־קהלות הקדושים    לד. נשיכם תשתקנה בקהל כי אין־להן רשיון לדבר שם כי אם־להכנע כאשר אמרת גם־התורה    לה. ואם־חפצן ללמד דבר תשאלנה את־בעליהן בבית כי־חרפה היא לאשה לדבר בקהל    לו. או מה־תחשבו המכם יצא דבר אלהים או בא אליכם לבדכם    לז. איש כי־יתחשב לנביא או איש אשר רוח בו בין יבין את אשר־אני כתב אליכם כי־מצות האדון היא    לח. ומי אשר לא יבין זאת לא יבין    לט. על־כן אחי בקשו בכל־מאדכם להתנבא ומדבר בלשנות אל־תכלאו    מ. אך הכל כמשפט יעשה ובסדרים נכנים