א. ועל־דבר אלילים הן נודע כי יש־דעת לכלנו אך דעת תוסיף גאוה ואהבה משיבת נפש
ב. כי יחשב־איש ך־הוא נבון דבר עוד לא־יבין דבר לאשרו כאשר נכון־לו
ג. אבל אם־יאהב את־אלהים אלהים הוא יבוננהו
ד. ועל־דברת אכל מזבחי האלילים ידענו כי־אליל כאין הוא בעולם וכי אין אלהים זולתי אחד
ה. ואף כי־יש נקראים אלהים אם־בשמים ואם־בארץ כמו הם אלהים רבים ואדנים רבים
ו. בכל־זאת לנו רק־אלהים אחד הוא אבי־עד אשר ממנו הכל ולו אנחנו ואדון אחד ישוע המשיח אשר הכל על־ידו ועל־ידו גם־אנחנו
ז. אך לא כלם קנו הדעת הזאת כי־יש אשר לבם פנה אל־אלילים עד־היום הזה ואכלים מזבחם אשר יקריבו לאליל עד־אשר לבם הנבוב יטמא
ח. והנה אכל לא יקרבנו אל־אלהים אם־לא נאכל לא יבואנו חסר ואם־נאכל לא־נמצא יתרון
ט. אך השמרו לכם פן־תתן שרירות לבכם מכשול לאין אונים
י. כי אם־אתה איש דעת ותשב אל־השלחן בהיכל האלילים הלא ראך חסר אונים יפתה בלבבו לאכל מזבחי האלילים
יא. ובכן ביתרון דעתך יאבד אחיך חסר אונים אשר נתן המשיח נפשו בעדו
יב. ואם־ככה אתם חטאים לאחיכם ותדכאו את־לבם הנבוב למשיח אתם חטאים
יג. על־כן אם־מאכלי יהיה למוקש לאחי לא־אכל בשר לעולם פן־אחי יוקש־בו
| 
