א. ואני שמתי על־לבי לבלתי שוב אליכם עוד בעצבון
ב. כי אם־אני אעציבכם בעצבי מי אפוא ישמחני עוד הכי הוא ישמחני אשר נעצב על־ידי
ג. וכזאת הנה כתבתי פן־אתעצב אל־לבי בבאי בקרבכם תחת אשר הוחלתי לשמח בכם ואבטח בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם
ד. ואני מרב יגון ומצוקת לב כתבתי כזאת ובשטף דמעות ולא למען תעצבו כי אם־רק למען תדעו את־האהבה העזה אשר אהבתי אתכם
ה. ואם־איש מכם נתן עצבת לא רק אתי לבדי העציב כי אם־מבלי אכביר מלים כמעט אתכם כלכם העציב
ו. אך די לאיש ההוא הזעם אשר זעמוהו רבים
ז. על־כן אפוא שובו תנו חנינה לאיש ההוא ודברו על־לבו פן־יבלע ביגונו כי רב הוא
ח. ולזאת אני שאל מאתכם פקדו־נא אתו באהבתכם
ט. וגם־לבעבור זאת כתבתי כי־מנסה אני לדעת הישכם שמעים אל־כל־מצותי
י. ואיש אשר אתם תסלחו־לו אסלח־לו גם־אני כי אני אם־סלחתי מאומה סלחתי את־אשר סלחתי למענכם לפני המשיח
יא. פן־יעקבנו השטן כי לא־נעלמו ממנו מזמותיו
יב. וכאשר באתי אל־טרואס על־דבר בשרת המשיח אשר נפתח־לי שם שער באדנינו
יג. לא־נחה רוחי בקרבי כי לא־מצאתי שם את־טיטוס אחי ואפן ואלך מאתם אל־מקדוניא
יד. אך ברוך הוא האלהים הנותן לנו תשועה במשיחנו תמיד וריח דעתו יזיל על־ידינו בכל־מקום
טו. כי אנחנו ריח הניחח העלה מאת המשיח לאלהים בין בתוך הנשעים ובין בתוך האבדים
טז. לאלה ריח המות למות ולאלה ריח החיים לחיים ומי־הוא נכון לכהנה כזאת
יז. כי אנחנו לא כרבים ההפכים דברי אלהים כי אם־בישרת לבב לפני אלהים ובאלהים אנחנו מדברים במשיח
| 
