השליחים, Chapter 2 ב

א. וביום מלאת שבעת השבעות נאספו כלם לב אחד במקום אחד    ב. והנה קול שאון מן־השמים פתאם שאן כשאון רעש גדול וימלא כל־בית שבתם אתו    ג. ותראינה אליהם לשנות כמראה אש אשר נפלגו ונחתו אחת אחת על אחד אחד מהם    ד. וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות ויוציאו מלים מפיהם כאשר שם בהם הרוח    ה. ויהודים יראי אלהים גרו בירושלים מכל־ארצות הגוים אשר תחת השמים    ו. ויהי בהשמע קול השאון ההוא ויתאספו עם־רב ותהי מבוכה ביניהם כי־איש איש מהם שמע אתם מדברים בלשון ארצו    ז. וישתוממו כלם ויתמהו ויאמרו איש אל־אחיו הלא כל־המדברים האלה בני הגליל המה    ח. ואיך נשמע מפיהם וכל־אחד מאתנו שפת־ארץ מולדתנו    ט. שפת פרס ומדי ועילם ישבי ארם נהרים ויהודה וקפודקיא פנטוס ואסיא    י. פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב על־יד קוריני וגרים ויהודים הבאים מרומי    יא. גם־שפת כרתי וערב אשר אנחנו ללשנתינו שמעים אתם מספרים את־נפלאות האלהים    יב. וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל־רעהו מה־זאת    יג. ואחרים לעגו למו ואמרו כי־מלאי תירוש המה    יד. אז יקום פטרוס ואחד העשר עמו וישא את־קולו ויען ויאמר אליהם דעו לכם זאת איש יהודה וכל־ישבי ירושלים האזינו אמרתי    טו. כי לא שכורים אלה כאשר תחשבון אתם כי הלא השעה השלישית ביום הוא    טז. אך זה הוא הדבר האמור ביד־יואל הנביא    יז. והיה באחרית הימים נאם יהוה אשפוך את־רוחי על־כל־בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלומות יחלמון    יח. וגם על־עבדי ועל־שפחותי בימים ההמה אשפוך את־רוחי ונבאו    יט. ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן    כ. השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא    כא. והיה כל אשר־יקרא בשם יהוה ימלט    כב. אנשי ישראל הקשיבו לדברי אלה הנה ישוע הנצרי איש נאמן לכם מאת האלהים בגבורות בנפלאות ובמופתים אשר עשה אלהים על־ידו לעיניכם כאשר ידעתם גם־אתם    כג. הוא זה אשר מסוד אלהים ומדעתו מקדם נגזר עליו להנתן למות ואתם בידי בליעל הוקעתם והמיתם אתו    כד. ואלהים התיר חבלי המות ויקימהו מן־המתים כי המות לא עצר כח להחזיק בו    כה. כי־עליו אמר דוד שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל־אמוט    כו. לכן שמח לבי ותגל לשוני אף־בשרי ישכן לבטח    כז. כי לא־תעזב נפשי לשאול לא־תתן חסידך לראות שחת    כח. הודעתני ארחות חיים תשביעני שמחות את־פניך    כט. אנשים אחים תנו לי פתחון פה לדבר אליכם לעיני כל על־דוד ראש האבות כי גם־מת וגם־נקבר וקברו עמנו עד־היום הזה    ל. והוא בהיותו נביא וידע כי שבועה נשבע לו אלהים להושיב אחד מיצאי ירכו להקים את־המשיח כפי הבשר על־כסאו    לא. ובחזותו זאת מקדם דבר על־תקומת המשיח כי לא־תעזב נפשו לשאול ובשרו לא־יראה שחת    לב. הוא ישוע זה אשר אלהים הקימו מן־המתים ואנחנו כלנו עדים לו    לג. ועתה כי־נשא לימין האלהים ואת־הבטחת רוח הקדש לקח מאת אביו שפך את־הרוח הזה כאשר אתם ראים ושמעים    לד. כי דוד לא עלה השמימה והוא בפיו אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני    לה. עד־אשית איביך הדם לרגליך    לו. על־כן ידע־נא כל־בית ישראל באמת כי שם אלהים לאדון ולמשיח את־ישוע זה אשר אתם הוקעתם    לז. ויהי כשמעם ויגע הדבר כמדקרות חרב אל־לבם ויאמרו אל־פטרוס ואל־יתר השליחים אנשים אחים מה איפוא נעשה    לח. ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל־איש מכם בשם ישוע המשיח לסליחת חטאתיכם ואת־מתנת רוח הקדש תשיגו    לט. כי דבר ההבטחה לכם הוא ולבניכם ולכל־הרחוקים לכל־אשר יקרא אתם לו יהוה אלהינו    מ. וכן בדברים רבים אחרים העיד בם ויזהירם לאמר המלטו־לכם מן־הדור העקש הזה    מא. וישמעו אל־דברו בשמחה ויטבלו עד־אשר נוספו עליהם ביום ההוא כשלשת אלפי נפש    מב. ושקדים היו תמיד על־תורת השליחים בהתחברותם אליהם ובפרס לחמם ובתפלתם    מג. ויראה נפלה על־כל־הנשמה ומופתים ואתות רבים נעשו בידי השליחים    מד. וכל־המאמינים ישבו כאחים יחדו וכל־אשר להם נתנו להיות לנחלת כלם    מה. וימכרו את־אחזתם ואת־קנינם ויחלקו אתם לכלם לאיש איש כפי מחסרו    מו. ומדי יום ביום זה דרכם תמיד לבקר בהיכל בלב אחד ולחמם פרסו בבתיהם ויאכלו לחם חקם בשמחה ובתם לבב    מז. ויברכו את־האלהים וימצאו חן בעיני כל־העם והאדון הוסיף יום יום על־העדה את־הנושעים