השליחים, Chapter 23 כג

א. ופולוס נתן עיניו על־הסנהדרין ויאמר אנשים אחים אני בלב טהור התהלכתי לפני אלהים עד־היום הזה    ב. וחנניה הכהן הגדול צוה את־העמדים עליו להכתו על־פיו    ג. ויאמר אליו פולוס ואתך יכה אלהים אתה קיר טוח הן אתה ישב פה לשפטני על־פי התורה והנה צוית להכתי בלא־משפט    ד. ויאמרו העמדים שם הגם את־הכהן הגדול לאלהים אתה מקלל    ה. ויאמר פולוס אחי לא ידעתי כי הוא הכהן הגדול כי־כתוב ונשיא בעמך לא תאר    ו. ופולוס ידע כי מפלגתם האחת צדוקים ומפלגתם השנית פרושים ויתן קולו ויאמר בתוך הסנהדרין אנשים אחים אני פרוש בן־פרוש ועל־תקותי לתחית המתים אני למשפט הגשתי    ז. באמרו כזאת פרצה מריבה בין הפרושים ובין הצדוקים והאספה נקרעה לקרעים    ח. כי הצדוקים אמרו אין תחית המתים ואין מלאכים ואף־אין רוח והפרושים אמרו יש ויש כל־אלה    ט. ויקם שאון גדול והסופרים הפרושים עמדו ויתוכחו ויאמרו אין אנחנו מצאים און באיש הזה אם כה רוח דבר אליו או מלאך אנחנו לא נריב אל־אלהים    י. ויהי כי־חזק הריב ושר־האלף דאג לפולוס פן־יטרפהו באפם ויצו את־אנשי הצבא לקחתו מבינתם ולהשבו אל־המצודה    יא. ובלילה ההוא נראה אליו האדון ויאמר חזק כי כאשר העידת לי בירושלים כן תעידני גם־ברומי    יב. ויהי בהיות יומם והיהודים נוסדו וישאו באלה נפשם אם יאכלו ואם ישתו עד אם־המיתם את־פולוס    יג. ויהיו הבאים בשבועת האלה הזאת יותר מארבעים איש    יד. והם הלכו אל־ראשי הכהנים ואל־הזקנים ויאמרו אנחנו נשבענו בשבועת אלה לבלתי בא אל־פינו מאום עד אם־המתנו את־פולוס    טו. על־כן אתם והסנהדרין אמרו לשר־האלף כי יורידהו מחר אליכם כמו אם אתם חפצים לחקר היטב את־משפטו ודינו ואנחנו נהיה נכנים להמיתו בטרם יגיע אליכם    טז. ויודע דבר הצדיה הזאת לבן־אחות פולוס וימהר ויבא אל־המצודה ויגד לפולוס    יז. ויקרא פולוס אל־אחד משרי המאות ויאמר לו קחה את־הנער הזה והבא אתו אל־שר־האלף כי־דבר לו אליו    יח. ויקחהו ויביאהו אל־שר־האלף ויאמר פולוס האסיר קראני אליו ויבקשני להביא את־הנער הזה לפניך באשר דבר לו להגיד לך    יט. ויחזק שר האלף בידו ויטהו הצדה וישאלהו מה־דבר לאט עמך לגלותו לי    כ. ויאמר כה־חבלו היהודים עצה בסתר לבקש מאתך להוריד את־פולוס מחר אל־הסנהדרין כמו אם־חפץ אתה לחקר היטב את־משפטו ודינו    כא. ועתה אתה אל־תשמע להם כי יותר מארבעים אנשים יארבו לו והם נשבעו בשבועת אלה לבלתי אכל ושתו עד אם־המיתם אתו ועתה הם מוכנים ומיחלים למו־פיך    כב. ושר־האלף שלח את־הנער ויצוהו מהגיד לאיש את־אשר הודע אתו    כג. ויקרא לשני שרי מאות ויאמר העמידו מאתים אנשי צבא חלוצים ונכנים ללכת לקסרין ושבעים פרשים ומאתים נשאי רמחים בשעה השלישית בלילה יהיו נכנים    כד. גם־בהמות משא תביאו לשאת את־פולוס ולהביאהו שלם אל־הפחה אל־פיליכס    כה. ויכתב אגרת ובה כדברים האלה    כו. ממני קלודיוס לוסיאס אל־פיליכס הפחה והנכבד עד־מאד ברכה ושלום    כז. את־האיש הזה אשר היהודים תפשוהו ויאמרו להמיתו אתו הצלתי במהרי עם־אנשי הצבא יען שמעתי כי־אזרח רומי הוא    כח. ובאשר חפצתי לדעה על־דבר מה הם מרשיעים אתו הקרבתיו לפני הסנהדרין    כט. ואשמע כי רק על־אדות דבר ריב בחקרי תורתם הם מרשיעים אתו ולא על־דבר־און להיות רשע למות או אסיר עני בכבלי ברזל    ל. ויהי כי הגד לי אשר כוננו להשחיתו מהרתי ואשלחהו אליך וגם את־שטניו יעדתי לבא ולדבר לפניך שלום    לא. ויקחו אנשי הצבא את־פולוס כאשר צוו ויביאהו בעוד לילה אל־אנטפטריס    לב. וממחרת נתנוהו על־יד הפרשים והם שבו אל־המצודה    לג. ואלה באו אל־קסרין ויתנו את־האגרת אל־יד הפחה וגם את־פולוס העמידו לפניו    לד. ויהי בקראו וישאל מאי־זו מדינה הוא וישמע כי־מקיליקיא הוא    לה. ויאמר אנכי אבחנך אחרי בא הנה גם־שטניך ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס