א. אנשים אחים ואבות שמעו־נא ואדברה למען לפניכם אצטדק
ב. כשמעם כי בעברית ידבר אליהם ויוסיפו עוד להחריש והוא אמר
ג. איש־יהודי אנכי בעיר טרסוס בקיליקיא ילדתי פה בעיר הזאת גדלתי לרגלי גמליאל וימלאני למודי תורת אבותינו לכל־חקיה גם־הייתי מקנא לאלהים כאשר הנכם אתם היום כלכם
ד. ואנכי רדפתי את־הדרך הזה עד־למות ואנשים גם־נשים אסרתי ואתנם בבית הכלא
ה. כאשר כה־יעידון־לי גם־הכהן הגדול וכל־בית הזקנים אשר אמצו־לי באגרותיהם אל־האחים ללכת לדמשק להביאם גם־משם אסורים לירושלים למען יענשו
ו. אני בדרך קרוב לבא דמשק והנה בחצי היום פתאם אור גדול משמים נגה עלי ויסבני
ז. ואפל ארצה ואשמע קול מדבר אלי שאול שאול למה תרדפני
ח. ואען אני מי אתה אדני ויאמר אלי אני ישוע הנצרי אשר אתה מרדף
ט. ואשר היו עמי ראו את־האור וייראו רק את־הקול המדבר אלי לא שמעו
י. ואמר ומה אפוא אעשה אדני ויאמר האדון אלי קום ולך לדמשק ושם יגד לך כל אשר תצוה לעשות
יא. ואני לא־יכלתי לראות בעיני כי־כהו מפני נגה האור וינחוני ביד ההלכים עמי ואבא לדמשק
יב. ושם איש ושמו חנניה ירא אלהים כפי התורה ורצוי לכל־היהודים הישבים שם
יג. והוא בא אלי ויגש ויאמר אחי שאול פקח עיניך וראה וברגע הזה נפקחו עיני ואראהו אתו לפני
יד. ויאמר אלהי אבותינו בחר בך לדעת את־רצונו ולראות את־הצדיק ולשמע את־קולו מפיו
טו. כי היה תהיה־לו לעד נגד כל־האדם בדבר אשר ראית ואשר שמעת
טז. ועתה למה תתמהמה קום הטבל והתרחץ מחטאתיך בקראך בשם האדון
יז. ויהי בשובי לירושלים ואני התפללתי במקדש ורוח יהוה לבשתני
יח. וארא אתו מדבר אלי חושה מהרה מירושלים כי את־עדותך עלי לא־יקחו
יט. ואמר אדני הלא הם יודעים היטב כי אני הוא אשר את־מאמיניך כלאתי בבתי כלאים ובבתי־הכנסת הכיתים
כ. ובהשפך דם־סטפנוס עדך גם־אני עמדתי שם נטיתי אחריהם להמיתו ואת־בגדי מרצחיו אני נטרתי
כא. ויאמר אלי לך כי במרחקים אל־הגוים אני אשלחך
כב. וישמעו אתו עד־הדבר הזה ואז נתנו קולם ויקראו הכחד יכחד איש כזה מעל־פני האדמה אין לו חיים
כג. ויהי הם שאגים ופשטים את־בגדיהם ומעפרים בעפר עד־למעלה
כד. ויצו שר האלף להביאו אל־תוך המצודה ושם צוה עליו לענותו במכות אכזריות למען יודע לו על־מה ככה עליו התרגזו
כה. ויהי בהאסרו להענותו ויאמר פולוס אל־שר־המאה הנצב עליו האף אמנם יש־לכם הרשיון לענות אזרח רומי ומה־גם בלא־דין ומשפט
כו. ושר המאה בשמעו כזאת מהר אל־שר־האלף ויספר־לו וגם־אמר ראה מה אתה אמר לעשות כי האיש הזה אזרח רומי הוא
כז. ויבא שר־האלף ויאמר אליו אמר־לי האמנם כי אזרח רומי אתה ויאמר כדברך
כח. ויען שר־האלף אני קניתי לי זכות אזרח כזאת בכסף מלא ואני השיב פולוס אני גם־ילדתי בה
כט. ועד־מהרה הרפו ממנו המבקשים לענותו ושר האלף פחד בשמעו כי זה אשר אסרו אזרח רומי הוא
ל. ביום האחר נכסף לברר־לו את־הדבר לאמתו על־מה ירשיעו אתו היהודים ויתירהו ויצו להתאסף ראשי הכהנים וכל־הסנהדרין והוא הוריד את־פולוס ויעמדהו לפניהם
| 
