השליחים, Chapter 25 כה

א. ויהי אחרי שלשה ימים כבא פסטוס אל־המדינה ויעל מקסרין לירושלים    ב. וילנו ראשי הכהנים ואצילי היהודים באזניו על־פולוס ויפצרו־בו    ג. וישאלו מאתו לגמל להם החסד נגדו כי יצוה להביאהו לירושלים יען כי התנכלו־בו להשחיתו בדרך    ד. ופסטוס ענה הן פולוס עצור במשמרת בקסרין וכי גם־הוא מהר ישוב שמה    ה. ועוד אמר ואדיריכם אשר בכם עתה ירדו־נא גם־הם אחרי ואם עון באיש הזה שם הם יעידהו    ו. ואחרי אשר לא האריך לשבת עמהם רק שמנה ימים או עשרה שב אל־קסרין וממחרת ליום שובו ישב על־כסאו למשפט ויצו להביא את־פולוס לפניו    ז. אך הוא הובא ויסבו אתו היהודים הבאים מירושלים וישיאו עליו עונות רבים וכבדים אשר לא־יכלו להעמידם על־דבר אמת    ח. ופולוס הצטדק לאמר לא לתורת היהודים ולא למקדש ואף לא להקיסר עד מה חטאתי    ט. ופסטוס בבקשו להפיק רצון מאת היהודים הוא ענה ואמר אל־פולוס היש את־נפשך כי־תובא לירושלים להשפט שם על־הדבר הזה לפני    י. ויאמר פולוס לפני כס המשפט להקיסר אני עמד ופה יעשה משפטי ליהודים לא עשיתי מאום רע כאשר גם־אתה היטב ידעת    יא. אם־כה רשעתי פעלתי און ואני בן־מות הנני נכון למות ואם לא־כן כאשר המה ירשיעני אין איש אפוא אשר ימלאנו לבו לתתנני בידם אל־הקיסר אני קרא    יב. אז נועץ פסטוס את־אנשי עצתו ואחרי־כן אמר אל־הקיסר קראת ואל־הקיסר תלך    יג. ויהי אחרי ימים אחדים ויבא המלך אגרפס עם־ברניקה אל־קסרין לפקד את־פסטוס לשלום    יד. ובשבתם שם מספר ימים הודיע פסטוס למלך את־דברי פולוס ויאמר לו איש אחד אסיר נמצא פה אשר פיליכס השאירו אחריו    טו. ואני בבאי לירושלים הלינו עליו באזני ראשי הכהנים וזקני היהודים ויפצרו־בי לגמר־לו משפט־מות    טז. ואען אתם כי אין זאת דרך הרומיים להוציא נפש איש לשחתה בטרם יעמדו מרשיעיו בפניו עין בעין להמצא לו ידים לגל מעליו את־אשר שתו עליו אם יוכל    יז. לכן בהקבצם הנה אז מבלי־בוש ישבתי ממחרת ליום שובי על־כסא המשפט ואצו להביא את־האיש    יח. אבל בקום שטניו לשטנו נלאו למצא תוכחות אמת להגלות עליו עונותיו כפי אשר יחלתי    יט. רק בדברי חקר בעבודת אלהיהם סבבהו ועל־דבר איש אחד ישוע שמו שהוא כבר מת ופולוס אמר כי הוא חי עליו היו נדונים    כ. ואני כי נפלאו ממני תכונות הריבת האלה ואשאלהו אם ישאהו לבו ללכת לירושלים להשפט־שם על־אלה    כא. אבל פולוס שאל להותר במשמרת עד־צאת משפטו מלפני אגוסטוס על־כן צויתי להחזיק בו עד־אשר אשלחהו להקיסר    כב. ויאמר אגרפס אל־פסטוס גם־אני נכסף נכספתי לשמע את־האיש הזה ויאמר מחר ואתה תשמענו    כג. ויהי ממחרת ויבאו אגרפס וברניקה בכבוד גדול אל־בית המשפט עם־שרי האלף וטובי העיר ופסטוס צוה ויובא פולוס    כד. ויאמר פסטוס המלך אגרפס ועל־האנשים פה אתם־הנכם ראים את־זה אשר עליו צעק יצעקו אלי כל־המון היהודים בירושלים ובעיר הזאת כי־חיו לא יחיה עוד    כה. ואני מצאתי כי לא־מאום עשה להומת על־ככה והוא גם־הוא קרא אל־אגוסטוס על־כן גמרתי לשלחו אל־הקיסר    כו. רע לא־ידעתי דברים בררים על־אדותיו לכתבם לאדני ובגלל זה העמדתיו לפניכם וביותר לפניך המלך אגרפס ואחרי הבחנו אדע מה אכתב    כז. כי לא־כשר הדבר לשלח איש אסור בחבלי חטאתו מבלי הודע מה היא חטאתו אשר נאחז בה