א. ואגרפס אמר אל־פולוס הנה נתון לך לדבר כל למען תצטדק אז הרים פולוס את־ידו ויצטדק לאמר
ב. המלך אגרפס באשרי היום להיות תחנה להצטדק לפניך על־כל אשר היהודים ירשיעני
ג. כי כל־חקי היהודים וחקרי משפטיהם אתה ידע היטב ובכן אתחנן־לך הקשיבה לי בארך רוחך
ד. את־ארחות חיי מאז החלתי ללכת בהם מנעורי בקרב עמי ובירושלים כל־עם היהודים ידעים
ה. ואשר מעודי הם יכירו בי לו יאבו ויעדני כי חבר הייתי לעדת הפרושים הדבקים בתורה לכל־משפטיה ופקודיה בכל־מאדם וכמהם חייתי
ו. ועתה על־דברת תוחלתי למלאת דבר האלהים אשר דבר לאבתינו אני עמד היום למשפט
ז. אם לא כל־שנים עשר שבטינו מיחלים כן ומתפללים על־ככה לילה ויומם בגלל התוחלת הזאת המלך היהודים ירשיעני
ח. האמנם אינכם מאמינים כי אלהים מחיה מתים
ט. ואני גם־אני דמיתי להכזיב את־שם ישוע הנצרי ולמררהו הרבה
י. אשר כן עשיתי בירושלים ורבים מהקדושים כלאתי בבתי הכלאים ברשיון אשר קבלתי מאת ראשי הכהנים וכי הומתו נתתי צדק למשפטם
יא. ובכל־בתי־הכנסת הוספתי ליסרה אתם פעמים רבות ואכביד ידי עליהם עד־לחרף וכה בשטף אפי הציקותי להם גם־בערים מחוץ לארץ
יב. לבעבור עשות ככה הלכתי לדמשק ברשיון הכהנים הראשים ובמלאם את־ידי
יג. ויהי בדרך לעת הצהרים המלך והנה אור מן־השמים ונגה לו גדול מנגה השמש ויגה בעדני ובעד ההלכים עמי
יד. אנחנו כלנו נפלנו לארץ ואני שמעתי קול קרא אלי בעברית שאול שאול מה תרדף־לי קשה לך להכות הדרבן אחור
טו. ואמר אני מי אתה אדון ויאמר האדון אני ישוע אשר אתה רדף־לי
טז. אבל קום ועמד על־רגליך כי על־כן נראיתי אליך לבחר־בך למשרת ועד לאשר ראית ואשר אראך עוד
יז. להצילך מן־העם ומן־הגוים אשר אשלחך אליהם
יח. לפקח את־עיניהם ולהשיבם מחשך לאורה ומשלטון השטן אל־האלהים למען ימצאו את־סליחת החטאים ונחלה בקרב הקדושים בהאמינם בי
יט. על־כן המלך אגרפס לא המריתי במראה אשר הראיתי מן־השמים
כ. כי אם־אל־הישבים בדמשק ראשונה ובירושלים ובכל־ארץ היהודים וגם־לגוים קראתי לשוב ובא אל־האלהים בעשה טוב כיאות לשבים באמת
כא. בעבור זה תפשוני היהודים במקדש ויבקשו להמיתני
כב. ובעזרי מעם האלהים עודני חי עד־היום הזה ואני מעיד ומלמד בפני קטן וגדול רק את־זה אשר גם־הנביאים וגם־משה דברו כי־היה יהיה
כג. אשר המשיח יענה וראשון יקום מעם־המתים להאר־אור בקרב העם ובקרב הגוים
כד. ויהי הוא כה מצטדק ופסטוס קרא בקול רם משגע אתה פולוס זה חכמתך הרבה עשתה לך שגעון
כה. ופולוס אמר לא פסטוס הנכבד לא משגע אנכי כי אם־דברי אמת נכחים למבין אני דבר
כו. והמלך אשר שש אני לדבר לפניו הוא ידע את אשר דברתי ואני נוכחתי כי לא־נסתר ממנו דבר מכל־הדברים האלה כי לא־במחבא היו ונעלמים
כז. המאמין אתה המלך אגרפס בנביאים אני ידעתי כי מאמין הנך
כח. ואגרפס אמר אל־פולוס במעט אתה אמר לפתתני כי־היות אהיה מאמין במשיחך כמוך
כט. ויאמר פולוס זאת שאלתי מאת האלהים כי־במעט או־בהרבה לא אתה לבדך כי־אם גם־כל־השמעים אתי היום יהיו כמני חוץ מן־הזקים האלה
ל. בדברו הדבר הזה ויקם המלך והפחה וברניקה והישבים אתם
לא. ובלכתם נדברו איש אל־רעהו ויאמרו אכן האיש הזה לא־עשה דבר להיות לו דין רשע למות או להאסר בזקים
לב. ויאמר אגרפס אל־פסטוס שלח ישלח האיש הזה אם־לא קרא אל־הקיסר לעשות לו משפטו
| 
