השליחים, Chapter 27 כז

א. ויהי כי־נכון הדבר להעבירנו איטליא וימסר פולוס עם־מספר אסירים אחרים על־יד שר־המאה מצבא אגוסטוס ושמו יוליוס    ב. ונרד באניה אדרמטית אשר נשאתנו על־פני ערי הים באסיא ונעבר ואתנו בחברתנו ארסטרכוס המקדוני מתסלוניקי    ג. וממחרת באנו אל־צידון ויוליוס התחסד עם־פולוס ויתנהו ללכת אל־אהביו להשיב נפשו על־ידם    ד. ונעבר מזה ונסב מנגד לאי קפרוס יען הלך הרוח אל־עבר פנינו    ה. אחר־כן עברנו בים ממול קיליקיא ופמפוליא ונבא אל־מורא אשר בלוקיא    ו. ושם מצא שר־המאה אניה אלכסנדרית מעדת לאיטליא ויקחנו ויביאנו אליה    ז. רק אניתנו התנהלה לאטה ימים רבים וביגיעה הגענו עד־לפני קנידוס והרוח לא נתננו לקרבה אל־החוף ונעבר אצל קריטי ממול סלמוני    ח. וכה היינו עמלים לאחז דרכנו על־פני החוף לארכו עד־באנו אל־המקום אשר קרא לו יפה־מבוא־ים וקרובה לו העיר לסיא    ט. וירבו בין כה וכה הימים ויורדי הים לא יעברו עוד לבטח כי גם־הצום כבר עבר ויזהירם פולוס    י. ויאמר אליהם אתם אנשים הנה אני ראה כי על־דרכנו הזה רעה נשקפת לסבב נזק גדול ולא רק לאניה ולמשאה יש דאגה כי אם־גם לנפשתינו    יא. ושר המאה שמע אל־רב החבל ואל־בעל האניה ואל־דברי פולוס לא־שמע    יב. ובהיות מבוא הים לא טוב לחרף־בו על־כן יעצו רבי האנשים לחלף מזה בחשבם אולי עוד יוכלו להגיע עד־לפיניכס לחרף־שם והוא מבוא הים בקריטי בקרן מערב הנוטה גם־לצפון וגם־לדרום    יג. ויען כי־נשב רוח מדרום רק לאט על־כן קוו להגיע עד־מחוז חפצם ויעלו את־העוגינים ויעברו מקרוב לשפת קריטי    יד. ויהי מהר אחרי־כן ויסער סער גדול אל־מול האי ושם הסער ההוא נקרא אוריקלידון    טו. והאניה סערה ותדח ומאשר לא עצרה כח לעמד בפני הסער על־כן אספנו את־ידינו מעבדה למען תלך אל־אשר יתענה הסער    טז. כה עברה דחופה במרוצתה לצלע אי־קטן הנקרא קלאודה ובדי־עמל החזקנו בספינה    יז. אתה משכו אליהם ויכוננו תחבלות לעזרה ויחבשו את־האניה בעבתים ומיראתם פן־תוטל על־רכסי החול הורידו את־המפרשים ונעבר הלאה    יח. וכאשר טלטלנו בסער אנה ואנה טלטלה נוראה מאד החלו ממחרת להקל על־האניה ויטילו את־כל־המשא אל־הים    יט. וביום השלישי הטילו בידיהם גם את־כל־כלי האניה    כ. וימים מספר אשר אין שמש ביום וירח וכוכבים בלילה והסער הולך וזעף אז אבדה גם־שארית תקותנו להנצל    כא. ובאשר מנעו כלם אכל מפיהם ויעמד פולוס בתוכם ויאמר אתם אנשים טוב הייתם עשים אם־לעצתי שמעתם לבלי־עזב את־קריטי כי אז לא השיגנו הנזק הזה    כב. ועתה אאמצכם במו־פי לא תתמוגגו ולא תמסו כי גם־נפש אחת מכם כלכם לא־תאבד זולתי רק האניה לבדה    כג. כי־בלילה הזה נראה אלי מלאך האלהים אשר־לו אני ואתו אעבד    כד. ויאמר אל־תירא שאול כי לפני הקיסר תתיצב והאלהים נתן־לך מתנה נפשות כל־העברים עמך    כה. לכן התחזקו־נא אתם אנשים ואני באלהים בטחתי כי כאשר הגד לי כן גם־יהי    כו. ואולם אל־אחד האיים נדחה    כז. ובליל הארבעה עשר מאז השלכנו כה וכה בים אדריה בחצי הלילה ולב המלחים אמר להם כי־האניה קרבה ליבשת ארץ    כח. ויורידו את־העפרת ויעלו וימצאו מדת העמק עשרים קומה וירחקו מעט וישנו עוד וימצאו רק קומות חמש עשרה    כט. אך הם יראו פן־יפגעו בצורי מכשול וישליכו מאחרי האניה ארבעה עוגינים ויוחילו לאור הבקר    ל. והמלחים יזמו לברח מעל האניה ויגשו להתיר את־העברה ולהורידה בהערימם לאמר כי גם־מראש האניה יורידו את־העוגינים    לא. אבל פולוס אמר אל־שר המאה ואל־אנשי הצבא אם־אלה לא יותרו באניה לא תוכלו להנצל    לב. אז כרתו אנשי הצבא את־מיתרי העברה והיא נפלה אל־הים    לג. ובטרם אור הבקר הפציר בם פולוס לברות לחם אמר להם זה היום הארבעה עשר אשר אתם נענים מבלתי אכל או טעם מאומה    לד. על־כן אני מפציר בכם לסעד לבכם ובזאת תנצלו כי לא־יפל משערות ראשכם כלכם אף־אחד ארצה    לה. ואחרי דברו כזאת לקח לחם ויודה עליו לאלהים לפני כלם ויפרס ויחל לאכל    לו. ותחי רוח כלם ויקחו לחם גם־הם ויאכלו    לז. וכל־מספר האנשים אשר באניה מאתים ושבעים נפש ושש נפשות    לח. ויהי אחרי אכלם למלא נפשם הקלו עוד מעל האניה וישליכו גם־את־הצדה אל־הים    לט. הבקר היה והם לא־הכירו את־הארץ כי אם־ראו לשון־ים וחוף רחב ידים ויועצו להביא שם את־האניה אם־יוכלו    מ. ויקצצו את־העוגינים לעזבם בים גם־התירו את־המשוטים ממאסרם ויפרשו את־המפרש לפני הרוח להריץ את־האניה אל־החוף    מא. והאניה נהדפה על־מקום לא־עמוק תחתיה וידבק ראשה בקרקע מבלי למוש וגלי הים הניעו בחילם את־אחוריה ותשבר לשברים    מב. ויאמרו אנשי הצבא להרג את־האסירים פן־ישחו במים וימלטו    מג. ושר המאה בחפצו להציל את־פולוס לא נתנם לבצע מזמתם וגם־צוה מי הידע לשחות יתנפל ראשנה אל־המים להנצל אל־היבשה    מד. והנשארים יחזיקו בקרשים ושאר שברי האניה להציל את־נפשם ויהי כן וימלטו כלם אל־היבשה