השליחים, Chapter 8 ח

א. ושאול נטה אחריהם להמיתו ואת־העדה בירושלים רדפו בעת ההיא עד־מאד ויפצו כלם לכל־עבר ביהודה ובשמרון זולתי השליחים לבדם נשארו    ב. ואנשים חסידים נשאו את־סטפנוס ויקברהו ויספדו עליו מספד גדול    ג. ושאול רדף את־העדה עד־חרמה הלך מבית לבית וסחוב אנשים ונשים לתתם בבית הכלא    ד. והנפוצים שטו בארץ וישמיעו את־דבר הבשורה    ה. וירד פילפוס אל־עיר שמרון ויקרא באזניהם את־קריאת המשיח    ו. ויקשב המון העם אל־אמרי פילפוס בלב אחד כי שמעו גם־ראו את־האתות אשר עשה    ז. כי רבים היו שם אשר רוחות הטמאה דבקו בם והנה יצאו מהם יצא וצעק בקול גדול ונכי עצמות ופסחים רבים על־ידו נרפאו    ח. ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא    ט. ואיש היה בעיר ושמו שמעון אשר מלפנים הגדיל מעשהו בכשפיו עד־אשר שממו עליו השמרנים באשר הוא אמר כי־איש גדול הוא    י. וכלם הקשיבו אליו מקטון ועד־גדול לאמר זו כחו כח אלהים כי רב הוא    יא. והם נתנו־לו אזן קשבת כי ימים רבים בכשפיו היה מפליא לעשות לעיניהם    יב. ויהי כאשר האמינו לפילפוס אשר בשר להם את־מלכות האלהים ואת־שם ישוע המשיח ויטבלו גם־אנשים וגם־נשים    יג. ויאמן שמעון גם־הוא ויטבל ויסתפח על־פילפוס ובראתו את־אתותיו אשר עשה ואת־מפתיו הגדלים וישתומם עד־מאד    יד. ויהי כשמע השליחים אשר בירושלים כי־קבלה שמרון את־דבר האלהים וישלחו אליהם את־פטרוס ואת־יוחנן    טו. וירדו ויתפללו בעדם כי תנוח עליהם רוח הקדש    טז. כי עד־עתה לא צלחה על־איש מהם רק כי־נטבלים היו בשם האדון ישוע    יז. ויסמכו את־ידיהם עליהם ותנח עליהם רוח הקדש    יח. ויהי כראות שמעון כי רוח הקדש נתנה בהם אחרי אשר סמכו השליחים את־ידיהם עליהם ויקרב להם כסף    יט. ויאמר תנו־לי את־הכח הזה גם־אני למען תצלח רוח הקדש על־כל־אשר אסמך את־ידי עליו    כ. ויאמר אליו פטרוס אבד תאבד אתה עם־כספך באשר חשבה נפשך כי תקנה מתת האלהים בכסף    כא. אין־לך חלק ונחלה בדבר הזה כי לא ישר לבך לפני האלהים    כב. ועתה שובה מרעתך והתפלל אל־יהוה אולי יסלח לך לנכלי לבך    כג. כי במרורת ראש ראיתיך ובמו חרצבות רשע    כד. ויען שמעון ויאמר העתירו בעדי אל־יהוה לבלתי יבא עלי דבר מכל אשר אמרתם    כה. והם דברו דבר יהוה העד ודבר וישבו ירושלימה אחרי אשר השמיעו את־דבר הבשורה בכפרים רבים אשר לשמרנים    כו. וידבר מלאך יהוה אל־פילפוס לאמר קום לך־לך הנגבה בדרך הנשמה הירדת מירושלים באך עזתה    כז. ויקם וילך והנה איש גבור חיל כושי לפניו סריס המלכה קנדק מארץ כוש והוא שר לכל־בית אוצרה אשר בא ירושלים להשתחות שמה    כח. ועתה הוא שב לדרכו יושב במרכבתו וקרא בספר ישעיהו הנביא    כט. ויאמר הרוח אל־פילפוס נטה לך והתהלך אצל המרכבה הזאת    ל. וירץ אליו פילפוס וישמע כי הוא קרא בספר ישעיהו הנביא ויאמר הכי ידעת את־אשר אתה קרא    לא. ויאמר איכה אדע בלתי אם־יורני איש ויבקש את־פילפוס לעלות ולשבת אתו    לב. וזה הוא הכתוב אשר קרא בספר כשה לטבח יובל וכרחל לפני גזזיה נאלמה ולא יפתח פיו    לג. בשפלו משפטו לקח ואת־דורו מי ישוחח כי נגזר מארץ חייו    לד. ויען הסריס ויאמר אל־פילפוס אשאלה־נא ממך על־מי מדבר הנביא על־נפשו או על־איש אחר    לה. ויפתח פילפוס את־פיו ויחל מן־הכתוב הזה ויגד־לו את־בשורת ישוע    לו. ויהי בנסעם בדרך ויבאו אל־מים ויאמר הסריס הנה־מים לפנינו מה־יעצרני מהטבל    לז. ויאמר פילפוס אם־מאמין אתה בכל־לבבך מתר־לך ויען ויאמר אני מאמין כי ישוע המשיח בן־האלהים הוא    לח. ויצו ותעמד המרכבה וירדו שניהם אל־המים גם־פילפוס גם־הסריס ויטבל אתו    לט. ויהי בעלותם מן־המים וישא רוח יהוה את־פילפוס והסריס לא ראהו עוד ויעבר שמח לדרכו    מ. ופילפוס נמצא באשדוד ויעבר ויבשר את־הבשורה בכל־הערים עד־באו קסרין