א. ויאמר הכהן הגדול האמנם כן הדבר
ב. ויען ויאמר שמעוני אחי ואבותי אל אלהי הכבוד נראה אל־אברהם אבינו בהיותו בארם נהרים טרם ישב בחרן
ג. ויאמר אליו לך־לך מארצך וממולדתך ובא אל־הארץ אשר אראך
ד. אז יצא מארץ כשדים וישב בחרן ואחרי מות אביו העביר אתו משם אל־הארץ הזאת אשר אתם ישבים בה כיום הזה
ה. ולא־נתן לו נחלה בה עד־מדרך כף־רגל אך אמר לתתה לו לאחזה ולזרעו אחריו בטרם היה־לו זרע
ו. וכה אמר אלהים כי־גר יהיה זרעו בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה
ז. וגם את־הגוי אשר יעבדו דן אנכי אמר אלהים ואחרי־כן יצאו ויעבדני במקום הזה
ח. ויתן־לו את ברית המילה ואז נולד־לו יצחק וימל אתו ביום השמיני ויצחק הוליד את־יעקב ויעקב את־שנים העשר ראשי האבות
ט. ויקנאו ראשי האבות ביוסף וימכרו אתו להביאו מצרימה ואלהים היה עמו
י. ויושע־לו מכל־צרותיו וחן וחכמה נתן־לו לעיני פרעה מלך מצרים וישיתהו על־מצרים ועל כל־ביתו
יא. ויבא רעב בכל־ארץ מצרים ובארץ כנען וצרה גדולה ולא־מצאו אבותינו טרף לביתם
יב. וישמע יעקב כי יש־שבר במצרים וישלח את־אבותינו פעם אחת
יג. ובפעם השנית התודע יוסף אל־אחיו ותודע לפרעה משפחת יוסף
יד. וישלח יוסף ויקרא אליו את־יעקב אביו ואת־כל־מולדתו חמש ושבעים נפש
טו. וירד יעקב מצרימה וימת שם הוא ואבתינו
טז. וינשאו שכמה ויקברו בקבר אשר קנה אברהם במחיר כסף מיד בני־חמור בשכם
יז. ויהי כאשר קרבו הימים אשר הבטיח אלהים בשבעתו לאברהם וירב העם במצרים ויעצמו במאד מאד
יח. עד כי־קם מלך חדש במצרים אשר לא־ידע את־יוסף
יט. הוא התחכם לבני משפחתנו וילחץ את־אבותינו לנטש את־עלליהם לבלתי החיותם
כ. בעת ההיא נולד משה ויהי־טוב לאלהים ושלשה חדשים נצפן בבית אביהו
כא. ואחרי נטש אספה אתו בת־פרעה ותגדלהו לה לבן
כב. ויהי משכיל בכל־חכמת מצרים שגיא־כח בדבריו ורב־פעלים
כג. וכאשר מלאו־לו ארבעים שנה שם על־לבו לפקד את־אחיו את־בני ישראל
כד. וירא איש אחד מהם מכה על־לא־דבר ויגן עליו ויקם נקמת המכה ויך את־המצרי
כה. ויאמר בלבו כי יבינו אחיו אשר על־ידו תבוא להם תשועת אלהים והם לא הבינו
כו. ויצא ביום השני והנה שני אנשים נצים ויבקש לעשות שלום ביניהם ויאמר הלא אנשים אחים אתם למה תעשקו איש את־אחיו
כז. והשלח יד באחיו הדפו לאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו
כח. הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת אתמל את־המצרי
כט. ועל־הדבר הזה ברח משה ויגר בארץ מדין ויולד שם שני בנים
ל. וכמלאת לו ארבעים שנה וירא אליו מלאך יהוה במדבר הר סיני בלבת־אש מתוך הסנה
לא. וירא משה ויתמה על־המראה ויסר לראות והנה קול יהוה מדבר אליו
לב. אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויחרד משה כי ירא מהביט
לג. ויאמר אליו יהוה של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת־קדש הוא
לד. ראה ראיתי את־עני עמי אשר במצרים ואת־צעקתם שמעתי וארד להצילם ועתה לכה ואשלחך מצרימה
לה. הוא משה אשר כחשו־בו לאמר מי שמך לשר ושפט אתו שלח אלהים ביד המלאך הנראה אליו בסנה להיות לשר ולגאל
לו. והוא הוציאם ויעש אתות ומפתים במצרים ובים־סוף ובמדבר ארבעים שנה
לז. הוא משה אשר אמר לבני ישראל נביא מאחיכם כמני יקים לכם יהוה אלהיכם אליו תשמעון
לח. הוא אשר היה בקהל ובמדבר עם־המלאך הדבר אליו בהר סיני ועם־אבותינו והוא קבל תורת חיים לתת־לנו
לט. ואבתינו לא אבו לשמע לו כי המרו את־רוחו ויתנו את־לבם לשוב מצרימה
מ. ויאמרו אל־אהרן עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי־זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו
מא. ויעשו עגל בימים ההם ויעלו עלות למסכה ויצחקו לפני מעשי ידיהם
מב. ואלהים סר מעליהם ויתנם לעבד את־צבא השמים ככתוב בספר הנביאים הזבחים ומנחה הגשתם־לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל
מג. ונשאתם את סכת מלך ואת־ככב אלהיכם ריפן הצלמים אשר עשיתם להשתחות להם והגליתי אתכם מהלאה לבבל
מד. ואבתינו משכן העדות היה להם במדבר אשר עשה משה כתבנית אשר ראה כפי אשר צוה אתו אלהים המדבר אליו
מה. ואבתינו עם־יהושע בראשם לקחו ויביאהו אתם אל־ארצות הגוים אשר הורישם אלהים מפני אבותינו עד־ימי דוד
מו. והוא מצא חן בעיני אלהים ויתן את־לבו למצא משכנות לאלהי יעקב
מח. אך אל עליון לא ישב בבתים מעשי ידים כאשר אמר הנביא
מט. השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי־זה בית אשר תבנו־לי אמר יהוה ואי־זה מקום מנוחתי
נ. הלא את־כל־אלה ידי עשתה
נא. קשי ערף כבדי לב וערלי אזן ממרים הייתם תמיד עם־רוח הקדש גם־אתם גם־אבותיכם
נב. מי מן־הנביאים לא רדפו אתו אבותיכם הלא הרגו את־המבשרים מקדם כי בא יבא הצדיק אשר אתם הסגרתם ותהיו לו למרצחים
נג. אתם אשר קבלתם את־התורה מלפני רבבת קדש ולא שמרתם
נד. ויהי כשמעם את־הדבר הזה ויגע עד־נפשם ויחרקו עליו שניהם
נה. והוא מלא רוח הקדש ויבט השמימה וירא את־כבוד אלהים ואת־ישוע עמד לימין האלהים
נו. ויאמר הנני ראה את־השמים נפתחים ואת בן־האדם עמד לימין האלהים
נז. ויזעקו בקול גדול ויאטמו את־אזניהם ויפלו עליו יחד
נח. ויוציאהו אל־מחוץ לעיר וירגמו אתו אבן והעדים הפשיטו את־מעיליהם לרגלי נער אחד ושמו שאול
נט. וירגמו את־סטפנוס והוא משוע וקרא ישוע אדני קח־נא את־רוחי
ס. ויכרע על־ברכיו ויקרא בקול גדול יהוה אל־נא תשת עליהם חטאת ויהי כאשר אמר את־הדבר הזה ויישן
| 
