העברים, Chapter 11 יא

א. והאמונה מבטח־עז בדבר חכנו לו דבר בחון בלב ולא תשורנו עין    ב. כי בזאת נתנה עדות לזקנים מדור דור    ג. באמונה נבין כי בדבר אלהים נעשו שמים וארץ וכי הנמצאים לעינינו לא מחמר קדמוני נבראו    ד. באמונה הביא הבל קרבן מנחה לאלהים מנחה טובה ממנחת קין אשר על־ידה נתנה לו עדות כי צדיק היה בהעיד אלהים על־מנחתו ועל־פיה עודנו דובב אחרי מתו    ה. באמונה לקח חנוך מבלי ראות מות ואיננו כי־לקח אתו אלהים ובטרם הלקחו נתנה לו עדות כי את־האלהים התהלך    ו. ובלא אמונה לא־יוכל איש להפיק רצון מאלהים כי הבא לפני אלהים עליו להאמין כי הוא יש ומשלם גמול לדרשיו    ז. באמונה עשה נח את־התבה ויצל את־ביתו כי ירא היה את־אלהיו אשר הזהירו על־העתידות טרם באו ועל־פיה הרשיע את־הארץ ויהי ליורש הצדקה באמונתו    ח. באמונה שמע אברהם כאשר נקרא ללכת אל־הארץ אשר עתד לרשתה וילך בבלי־דעת אנה הוא בא    ט. באמונה התגורר בארץ הנתונה לו כבארץ נכריה וישב באהלים הוא ויצחק ויעקב יורשי ההבטחה עמו    י. כי־חכה לעיר אשר יסוד עולם לה ואשר בונה ועשה הוא האלהים    יא. באמונה גם־שרה החליפה־כח להזריע ותלד אחרי בלתה עקב אשר חרצה כי המבטיח נאמן הוא    יב. ועל־כן מאחד ההוא הקרוב למות נולדו ככוכבי השמים לרב וכחול אשר על־שפת הים אשר לא יספר    יג. באמונה מתו כל־אלה ולא ראו את־ההבטחות בקיומן כי אם־מרחוק חזו אתן ויאמינו ויצהלו לקראתן ויודו כי־גרים ותושבים הם בארץ    יד. ואלה האמרים כזאת מודיעים כי ארץ אשר להם הם מבקשים    טו. ואם הארץ ההיא אשר יצאו ממנה עלתה על־לבם הלא היה בידם לשוב אליה    טז. אולם טובה ממנה התאוו והיא בשמי מעל ועל־כן לא בוש האלהים מהם להקרא אלהיהם ויכן־להם עיר שמה    יז. באמונה העלה אברהם את־יצחק ביום מסה וירש ההבטחות הקריב את־יחידו לעלה    יח. אשר נאמר עליו כי ביצחק יקרא לך זרע    יט. ובלבו אמר כי תשיג יד אלהים להקימו מן־המתים וכן גם־השיבו אליו ויהי למופת    כ. באמונה ברך יצחק את־יעקב ואת־עשו וידבר על־עתדתם    כא. באמונה ברך יעקב במתו את־שני בני־יוסף וישתח על־ראש המטה    כב. באמונה הזכיר יוסף לפני מותו את־צאת בני ישראל ויצו על־אדות עצמותיו    כג. באמונה נצפן משה שלשה ירחים על־ידי אבותיו בהולדו כי ראו כי־טוב הילד ולא יראו מדת המלך    כד. באמונה מאן משה בגדלו להקרא בן לבת־פרעה    כה. ויבחר־לו להתענות עם־עם אלהים מהתענג בתענוגי החטא בימי חלד    כו. ואת־חרפתו כחרפת המשיח חשב לעשר גדול מאצרות מצרים כי צפה אל־הגמול    כז. באמונה עזב את־מצרים ולא ירא מחמת מלכה כי נשא את־נפשו אליו כראה אתו אשר פניו לא יראו    כח. באמונה עשה את־הפסח ונתון את־הדם על־הבתים לבלתי יגע בם המשחית את־הבכרים    כט. באמונה הלכו בים־סוף כמו ביבשה והמצרים הלכו אחריהם וישקעו    ל. באמונה נפלו חמות יריחו בהסב אתן שבעת ימים    לא. באמונה לא אבדה רחב הזונה עם־בני בליעל כאשר אספה את־המרגלים אל־ביתה בשלום    לב. ומה אמר עוד הלא תקצר־לי העת כי־אספר מדברי גדעון ברק שמשון ויפתח דוד שמואל והנביאים    לג. אשר באמונה כבשו ממלכות פעלו צדקות השיגו הבטחות וסכרו פי אריות    לד. כבו חמת אש נמלטו מפי חרב מצאו און להם מתוך רפיונם עשו חיל במלחמה ויניסו מחנות זרים    לה. נשים מצאו את־מתיהן כי קמו מן־המתים ורבים התענו ולא מצאו פליטה למען יקומו ביום התקומה ביתר עז    לו. מקצותם נשאו קלון ומהלמות וגם־כבלים וכלאים    לז. נסקלו באבנים גררו במגרות נצרפו במסה והוציאו נפשם לטבחת חרב נעו בעורת כבשים ועזים ונמגו בחסר כל בלחץ במצוק    לח. והארץ לא שוה להם תעו במדבר בהרים במערות ובמחילות עפר    לט. וכל־אלה עדות להם על־אמונתם ולא ראו את־ההבטחות בקיומן    מ. יען הכין אלהים לנו את־הטוב מקדם לבלתי יגיעו הם לכל־תכליתם מבלעדינו