העברים, Chapter 12 יב

א. לכן גם־אנחנו אחרי אשר המון עדים כאלה עטרים אתנו כעננים מסביב נשליכה ממנו כל־משא וחטא אשר יגדרו בעדנו תמיד ועל־גב תוחלת נרוצה במרוץ הערוך לפנינו    ב. ועינינו אל־ישוע צור אמונתנו הגמר עלינו אשר בעבור השמחה הזרועה לו נשא עץ סבלו ואת־החרפה בזה וישב לימין כסא האלהים    ג. התבוננו אליו אשר־נשא תגרה כזאת מיד החטאים בנפשו פן־תתרפו ועיפה נפשכם    ד. עד־כה עוד לא קמתם להלחם בחטא עד־הדם    ה. ותשכחו את־התוכחה אשר נוכחתם כבנים לאמר מוסר יהוה בני אל־תמאס ואל־תקץ בתוכחתו    ו. כי את אשר־יאהב יהוה יוכיח יכאיב את־בן ירצה    ז. אם־תשאו את־מוסרו הוא לאות כי עיני אלהיכם עליכם כבנים כי מי הוא הבן אשר אביו לא ייסרנו    ח. אפס אם־תהיו באין־מוסר אשר הוא מנת כלם הלא זרים אתם ולא בנים    ט. הן יש־לנו אבות בשרנו אשר יסרונו ונירא מפניהם אף כי־עלינו להכנע מפני אבי הרוחות למען חיה נחיה    י. והמה יסרונו לימים מעטים כטוב בעיניהם אך הוא לטוב לנו לתת־לנו חלק בקדשו    יא. וכל־מוסר לא ימצא לששון בעתו כי יוסף עצב עמו אך אחרי־כן יתן פרי שלום לאשר יצרפו בו לצדקה    יב. על־כן חזקו ידים רפות וברכים כשלות אמצו    יג. וישרו מסלות לרגליכם לבלתי תקע כף ירך הצלע כי אם־תרפא    יד. בקשו שלום עם־כל־אדם וקדשה אשר מבלעדיה לא־יראה איש את־האדון    טו. השמרו לכם פן־יגרע איש מחסד אלהים פן־יש בכם שרש פרה ראש ולענה וחללו בו רבים    טז. פן־יהיה בכם איש זנה וחלל כעשו אשר מכר את־בכרתו בעד נזיד עדשים    יז. הלא ידעתם כי חפץ אחרי־כן לרשת את־הברכה ושמע לא היה לו ואף כי־בקש בדמעה לא מצא מקום לתשובתו    יח. כי הנה לא באתם אל־הר אשר תגע בו יד ואשר אש תלהט אתו ולא אל־ענן וערפל ורעש    יט. ולא לקול שופר וקול דברים אשר שמעיו שאלו לבלתי יוסף דבר עמהם    כ. כי קשתה עליהם המצוה מנשא לאמר ואף גם־בהמה תגע בהר סקל תסקל או־ירה תירה בחצים    כא. ומה־נורא היה המחזה עד שגם משה אמר פחד קראני ורעדה    כב. כי אם־באתם אל־הר ציון אל־עיר אל חי אל־ירושלים העליונה ואל־רבבות צבא מלאכים    כג. ואל־עדת הבכורים אשר המה בכתובים בשמים ואל־אלהים שפט הכל ואל־רוחות הצדיקים אשר נעשו שלמים    כד. ואל־ישוע מליץ לברית חדשה ואל־דמו הנזרק אשר קול קריאתו טוב מקול דמי הבל    כה. השמרו לכם פן־תסורו מן־הדבר בכם כי אם־לא נמלטו הסרים מן־מזהירם בארץ איך נמלט אנחנו אם נסור מן־מזהירנו משמים    כו. אשר קלו אז הרעיש את־הארץ ועתה הגד לאמר עוד אחת מעט היא ואני מרעיש לא לבד את־הארץ כי אם־גם את־השמים    כז. ומה שאמר עוד אחת מעט הוא מגיד חליפת־כל אשר ימוט מן־הרעש כדבר נברא רק לזמנו ואשר לא ימוט מן־הרעש יעמד לעד    כח. לכן בהיות לנו מלכות אשר לא תמוט נבואה בתודה ונעבדה את־האלהים לרצון לו באימה וביראה    כט. כי אלהינו אש אכלה הוא