א. אחרי־כן נסע ישוע הנה והנה בגליל כי לא אבה לנסע ביהודה אחרי־אשר בקשו היהודים להרגו
ב. ויקרב חג היהודים חג הסכות
ג. ויאמרו אליו אחיו עלה מזה ולך־לך אל־ארץ יהודה למען יראו תלמידיך גם־שם את־העלילת אשר־אתה עשה
ד. כי אין־איש עשה דבר בסתר ומבקש הוא להודע נגד השמש ואם כן אתה עשה קום הודע בארץ
ה. כי־אחיו גם־הם לא האמינו בו
ו. ויאמר אליהם ישוע עוד לא־באה עתי עד־הנה ועתכם היא אתכם תמיד
ז. העולם לא־תוכל לשנא אתכם ואתי תשנא עקב עדותי בה כי רעים מעשיה
ח. עלו אתם לעת החג ואני לא אעלה לעת החג עתה כי לא מלאה עתי עד־כה
ט. כדברים האלה דבר ויתמהמה בגליל
י. ואחרי אשר עלו אחיו לעת החג עלה גם־הוא לא בגלוי כי אם־כמסתתר
יא. ויבקשו אתו היהודים בחג ויאמרו איה איפא הוא
יב. ויהי העם נדון הרבה אלה אמרים כי־טוב הוא ואלה אמרים לא כי־מתעה הוא את־העם
יג. אפס אין־איש מדבר עליו בגלוי מפני יראת היהודים
יד. ויהי בתוך ימי החג ויעל ישוע וילמד בבית המקדש
טו. והיהודים תמהו לאמר מאין ידע זה ספר והוא לא למד
טז. ויען אתם ישוע ויאמר לא תורתי שלי אני מורה כי אם־תורת שלחי
יז. מי האיש החפץ לעשות רצונו הוא ידע תורתי אם־מאת אלהים היא או מלבי אני מורה
יח. המורה מלבו את־כבודו הוא מבקש והמבקש כבוד שלחו נאמן הוא ולא עולתה בו
יט. הלא משה נתן לכם את־התורה ואין־איש מכם שמר את־התורה מדוע תבקשו להרגני
כ. ויען העם ויאמר רוח רעה בך מי איפא מבקש להרגך
כא. ויען ישוע ויאמר אליהם פעלה אחת פעלתי וכלכם תתמהו
כב. הן משה נתן לכם את־המולת אף כי־לא ממשה היא כי אם מן־האבות ועל־כן בשבת תמולו בן־זכר
כג. ועתה אם־בשבת המול ימול בן־זכר לבעבור לא תופר תורת משה למה־זה תתעברו־בי על כי־רפאתי איש כלו בשבת
כד. אל־תשפטו לעינים כי אם־משפט־צדק שפטו
כה. ויאמרו אחדים מישבי ירושלים הלא זה הוא אשר הם מבקשים להמיתו
כו. והנה הוא מדבר ברבים והם אינם אמרים לו דבר האף אמנם הכירו שרינו כי־באמת הוא המשיח
כז. אך את־האיש הזה ידענו מאין הוא אבל המשיח בבאו לא־ידע אדם מאין בא
כח. אז ילמד ישוע במקדש ויקרא לאמר אכן ידעתם אתי גם־ידעתם מאין אנכי אך מלבי לא־באתי כי יש נאמן אשר שלחני ואתם לא ידעתם אתו
כט. ואני ידעתי אתו כי מאתו אנכי והוא שלחני
ל. ויבקשו לתפשו ואיש לא־שלח בו יד כי עוד לא־באה עתו
לא. ורבים מן־העם האמינו־בו ויאמרו הכי המשיח בבאו יעשה אתות רבים מאשר הוא עשה
לב. וישמעו הפרושים כי העם מתלחשים כזאת על־אדותיו וישלחו ראשי הכהנים והפרושים משרתים לתפשו
לג. ויאמר אליהם ישוע עוד מעט מזער אהיה עמכם ואלך לי אל־שלחי
לד. תבקשני ולא תמצאני ובאשר אהיה אני לא תוכלו אתם לבא שמה
לה. ויאמרו היהודים איש אל־אחיו אנה ילך זה כי לא נמצא אתו הילך אל־הנפוצים בארץ יון וללמד את־היונים
לו. מה־הדבר הזה אשר אמר תבקשני ולא תמצאני ובאשר אהיה אני לא תוכלו אתם לבא שמה
לז. ויהי ביום האחרון הגדול בחג ויעמד ישוע ויקרא הוי כל־צמא לכו אלי ושתו
לח. המאמין בי כדבר הכתוב מקרבו יזלו נחלי מים חיים
לט. כזאת דבר על־הרוח אשר תנח על־המאמינים בו כי עוד לא־נשפך רוח הקדש בטרם לקח ישוע אחר כבוד
מ. ויש מן־העם כשמעם את־הדברים האלה אמרו אכן זה הוא הנביא
מא. ויש אשר אמרו זה הוא המשיח ואחרים אמרו המן־הגליל יבא המשיח
מב. הלא הכתוב אמר כי מזרע דוד מבית־לחם העיר חנה דוד משם יצא המשיח
מד. ויש מהם אשר רצו לתפשו ואיש לא־שלח בו ידו
מה. וישובו המשרתים אל־ראשי הכהנים והפרושים והם אמרו אליהם מדוע לא־הבאתם אתו
מו. ויענו המשרתים לאמר מעולם לא־דבר אדם כמהו
מז. ויאמרו אליהם הפרושים הכי נדחתם גם־אתם
מח. הכי האמין בו אחד השרים או אחד הפרושים
מט. לבד ההמון הזה אשר אינם ידעים את־התורה ארורים המה
נ. ויאמר אליהם נקדימון הוא אשר־בא אליו לפנים והוא אחד מן־הפרושים
נא. הכי תשפט תורתנו את־האדם בטרם ישמע מה־בפיו ובטרם יודע מה־עשה
נב. ויענו ויאמרו אליו המן־הגליל גם־אתה דרש וחקר כי לא־קם נביא מן־הגליל
| 
