א. ויהי אחרי־כן ויעבר ישוע אל־עבר ים־הגליל הוא ים טיבריה
ב. והמון עם־רב הלכו אחריו כי ראו את־האתות אשר עשה לחולים
ג. ויעל ישוע אל־ההר וישב־שם עם־תלמידיו
ד. ומועד הפסח חג היהודים קרב לבוא
ה. וישא ישוע את־עיניו וירא המון עם־רב בא אליו ויאמר אל־פילפוס מאין נשבר להם לחם לאכל
ו. והוא דבר כזאת לנסותו כי הוא ידע את־אשר יעשה
ז. ויען אתו פילפוס מאתים דינר לחם לא־ישפק להם לאכל ממנו איש איש פת קטנה
ח. ואחד מתלמידיו אנדרי אחי שמעון פטרוס אמר אליו לאמר
ט. ישנו פה נער אחד ולו חמשה לחם שערים ודגים שנים אך מה אלה לעם־רב כזה
י. ויאמר ישוע הושיבו את־האנשים וישבו כחמשת אלפים איש למספרם בנאות דשא אשר נמצא שם למכביר
יא. ויקח ישוע את־ככרות הלחם ויברך ויחלק לתלמידיו והתלמידים לכל־הישבים שמה וגם מן־הדגים נתן להם כאות נפשם
יב. ואחרי אשר שבעו אמר אל־תלמידיו אספו את־הפתותים הנותרים לבלי יאבד מאומה
יג. ויאספו וימלאו שנים־עשר סלים פתותים אשר הותירו האכלים מן־חמשה לחמי השערים
יד. ויהי כראות העם את־האות הזה אשר עשה ישוע ויאמרו אמנה זה הוא הנביא הבא לתבל ארצה
טו. וידע ישוע כי־יבאו ותפשו־בו לעשתו למלך על־כן חלץ מהם עוד הפעם אל־ההר לבדו
טז. ויהי לעת ערב וילכו תלמידיו אל־הים וירדו באניה ויעברו אל־עבר הים אל־כפר נחום
יז. והנה חשך בא וישוע עוד לא־בא אליהם
יח. ויהי סער גדול עבר והים הלך וסער
יט. ויחתרו כמרחק עשרים וחמש או שלשים מענות ויראו את־ישוע הולך על־פני הים הלוך וקרב אל־האניה וייראו
כ. ויאמר אליהם אני הוא אל־תיראו
כא. ויואילו לקחת אתו אל־האניה והנה פתאם הגיעה האניה אל־היבשה אל־מחוז חפצם
כב. ויהי ממחרת וירא המון העם העמד מעבר לים כי מבלעדי האניה לא היתה שם אניה אחרת כי אם־אחת אשר ירדו־בה תלמידיו וכי לא־ירד ישוע בה עם־תלמידיו כי אם־תלמידיו עברו לבדם
כג. רק אניות אחרות הגיעו מטיבריה מקרוב למקום אשר אכלו־שם את־הלחם כאשר ברך האדון
כד. ועל־כן בראות המון העם כי ישוע איננו שם ואף־לא תלמידיו וירדו גם־המה באניות האלה ויבאו כפר־נחום לבקש את־ישוע
כה. וימצאהו מעבר לים ויאמרו אליו רבנו מתי באת הנה
כו. ויען אתם ישוע לאמר אמן אמן אני אמר לכם הן לא בקשתם אתי יען אשר ראיתם את־אתותי כי אם־יען מככרות הלחם אכלתם ושבעתם
כז. אל־תעמלו בעד אכל אבד כי אם־בעד לחם עמד לחיי עולם אשר בן־האדם יתן לכם כי־עליו חתם האלהים האב את־חתמו
כח. ויאמרו אליו מה־נעשה אשר נפעל פעלות אלהים
כט. ויען ישוע ויאמר אליהם זאת פעלת אלהים כי־תאמינו באיש אשר שלחו אליכם
ל. ויאמרו אליו ומה־האות אשר תעשה כי נראה ונאמין בך מה־תפעל
לא. אבותינו אכלו את־המן במדבר ככתוב לחם שמים נתן־למו לאכל
לב. ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם משה לא נתן לכם לחם שמים כי אם־אבי נתן לכם לחם אמת מן־השמים
לג. כי־לחם אלהים הוא הירד מן־השמים והנותן חיים לעולם
לד. ויאמרו אליו אדנינו תנה־לנו את־הלחם הזה תמיד
לה. ויאמר אליהם ישוע אנכי הוא לחם החיים כל־הבא אלי לא ירעב וכל־המאמין בי לא יצמא עוד לעולם
לו. ואמר אליכם אשר ראיתם אתי ולא האמנתם בי
לז. כל־איש אשר אתו יתן־לי האב יבא אלי והבא אלי לא אגרשנו מפני
לח. כי ירדתי מן־השמים לא לעשות רצוני כי אם־רצון האב אשר שלחי
לט. וזה רצון האב אשר שלחי כי את־אשר נתן לי לא־יאבד לי אף אחד כי אקימנו ביום האחרון
מ. כי זה רצון אבי מי אשר ראה את־הבן ומאמין בו יהיו־לו חיי עולם ואני אקימנו ביום האחרון
מא. וילנו עליו היהודים על כי־אמר אנכי הוא לחם הירד מן־השמים
מב. ויאמרו הלא זה הוא ישוע בן־יוסף אשר ידענו את־אביו ואת־אמו ואיך יאמר הוא מן־השמים ירדתי
מג. ויען ישוע ויאמר אליהם אל־נא תהי תלונה ביניכם
מד. לא־יוכל איש לבא אלי בלתי אם־ימשכהו האב אשר שלחני ואני אקימנו ביום האחרון
מה. הלא כתוב בנביאים וכל־בניך למודי יהוה כל־השמע מן־האב ולמד ממנו יבא אלי
מו. ולא כי־ראה אדם את־האב כי רק זה אשר מאת יהוה הוא ראה את־האב
מז. אמן אמן אני אמר לכם כל־המאמין בי יש־לו חיי עולם
מט. אבותיכם אכלו את־המן במדבר וימתו
נ. וזה הוא הלחם הירד מן־השמים לבעבור יאכל־אדם ממנו ולא ימות
נא. אנכי לחם חיים הירד מן־השמים אדם כי־יאכל מלחם הזה וחי לעולם והלחם אשר אני נתן בשרי הוא אשר אתננו בעד חיי העולם
נב. וירגנו היהודים ביניהם לאמר איכה יוכל זה לתת־לנו את־בשרו לאכל
נג. ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם אם־לא תאכלו מבשר בן־האדם ומדמו לא תשתו לא יהיו לכם חיים בעצמותיכם
נד. האכל מבשרי והשתה מדמי יש־לו חיי עולם ואני אקימנו ביום האחרון
נה. כי בשרי הוא אכל אמת ודמי שקוי אמת
נו. האכל את־בשרי והשתה את־דמי הוא ישכן־בי ואני בו
נז. כי כמו האב החי שלחני ואנכי חי בגללו כן האכל אתי גם־הוא יחיה בגללי
נח. זה הוא הלחם הירד מן־השמים לא כמן אשר אכלו אבותיכם ומתו האכל מן־הלחם הזה יחיה לעולם
נט. כדברים האלה דבר בלמדו בבית הכנסת בכפר־נחום
ס. ורבים מתלמידיו שמעו ויאמרו קשה הדבר הזה מי יוכל לשמעו
סא. וישוע ידע בנפשו כי תלמידיו מלינים על־זה ויאמר אליהם הזה היה לכם למוקש
סב. ומה־יהיה כי־תראו את־בן־האדם עלה אל־אשר היה־שם לפנים
סג. הרוח הוא המחיה והבשר לא־יצלח לכל הדברים אשר דברתי אליכם רוח הם וחיים
סד. אך־יש אנשים בכם אשר אין אמן בם כי ישוע ידע מראש מי אלה אשר לא יאמינו ומי הוא אשר יסגירהו
סה. ויאמר בעבור זה הגדתי לכם כי לא־יוכל איש לבא אלי בלתי אם־נתון־לו מאת האב
סו. ובעבור הדבר הזה שבו אחור רבים מתלמידיו ולא הלכו עוד עמו
סז. ויאמר ישוע אל־שנים העשר היש את־לבכם לשוב מאחרי גם־אתם
סח. ויען אתו שמעון פטרוס אדני אל־מי נלך ודברי חיי עולם עמך
סט. ואנחנו האמנו וגם־ידענו כי אתה הוא המשיח בן־אל חי
ע. ויען אתם ישוע הלא שנים עשר בחרתי בכם ואחד מכם שטן הוא
עא. וזאת דבר על־יהודה בן־שמעון איש־קריות כי זה נכון היה להסגירו והוא אחד משנים העשר
| 
