א. הן ידי רבים כתבו על־ספר את־מערכי הדברים אשר כוננו בתוכנו אל־נכון
ב. כאשר מסרו לנו אלה אשר היו עדים ראים מראש ומשרתי דבר־יהוה
ג. ובכן גם־אני אשר בחנתי היטב את־הדברים ההם מראשיתם הכינתי את־לבי לכתבם אליך תאופילוס גבור החיל דבר דבר על־אפניו
ד. לבעבור תדע כי תורת אמת למדת מפי מלמדיך
ה. איש כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה ושמו זכריהו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן אלישבע שמה
ו. ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכים בדרכיו בכל־מצותיו וחקתיו
ז. ולא־היה להם ולד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים
ח. ויהי היום בכהנו לפני האלהים בסדר משמרתו
ט. ויבא אל־היכל יהוה להקטיר קטרת לפי־גורלו כמשפט עבדת הכהנים
י. וכל־קהל העם מתפללים אז מחוץ בעת הקטר הקטרת
יא. וירא אליו מלאך יהוה עמד אצל מזבח הקטרת לימינו
יב. וירא זכריהו ויחרד ואימה נפלה עליו
יג. ויאמר אליו המלאך אל־תירא זכריהו כי תפלתך עלתה לרצון ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן
יד. והיה־לך לשמחה ולששון ורבים בהולדו יעלזו
טו. כי־יגדל לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעוד היותו בבטן אמו
טז. ורבים מבני ישראל ישיב אל־יהוה אלהיהם
יז. והלך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב לב אבות על־בנים ולפשעים רוח דעה ישרה והעמיד לפני יהוה עם אשר לבו נכון עמו
יח. ויאמר זכריהו אל־המלאך במה אדע זאת הן אני זקנתי ואשתי באה בימים
יט. ויען המלאך ויאמר אליו אנכי גבריאל העמד לפני האלהים שלחתי לדבר אליך ולבשרך כזאת
כ. והנה אתה תאלם ולא תוכל דבר עד אשר יקום הדבר הזה עקב אשר לא האמנת לדברי אשר יקומו בעתם
כא. והעם הוחילו לזכריהו עד־בוש ויתפלאו כי התמהמה בהיכל
כב. ובצאתו לא יכל דבר אליהם ויכירו כי־חזיון חזה בהיכל וינע להם בראשו כי הוא אלם
כג. וכאשר מלאו ימי עבדתו וילך וישב אל־ביתו
כד. ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותסתר חמשה חדשים לאמר
כה. ככה עשה לי יהוה בימים אשר פקדני ואסף את־חרפתי לעיני בני־אדם
כו. ובחדש הששי שלח גבריאל המלאך מלפני אלהים אל־עיר בגליל ושמה נצרת
כז. אל־עלמה בתולה מארשה לאיש ושמו יוסף מבית דוד והעלמה שמה מרים
כח. ויבא המלאך אליה הביתה ויאמר שלום לך הבת רחמה יהוה עמך ברוכה את בנשים
כט. והיא בראותה ותתחלחל לדברו ותאמר בלבה מה הברכה הזאת
ל. ויאמר אליה המלאך אל־תיראי מרים כי־מצאת חן בעיני האלהים
לא. והנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישוע
לב. והוא גדול יהיה ובן־עליון יקרא ונתן לו יהוה אלהים את־כסא דוד אביו
לג. ומלך על־בית יעקב לעולם ועד ולמלכותו אין קץ
לד. ותאמר מרים אל־המלאך איכה תהיה כזאת ואני אינני ידעת איש
לה. ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבא עליך וכח עליון יסך־לך על־כן גם־הקדוש הילוד יקרא בן־אלהים
לו. והנה אלישבע מודעתך הנקראת עקרה הרה גם־היא ללת בן בזקנתה וזה־לה החדש הששי
לז. כי מאלהים לא יפלא כל־דבר
לח. ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי־לי כדברך וילך המלאך מאתה
לט. ותקם מרים בימים ההם ותחש ללכת ההרה אל־עיר יהודה
מ. ותבא בית זכריה ותפקד את־אלישבע לשלום
מא. ויהי כשמע אלישבע פקודת שלום מפי מרים וירקד הילד בקרבה ותמלא אלישבע רוח הקדש
מב. ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את מנשים וברוך פרי בטנך
מג. ומאין באתני כזאת כי־אם אדני אלי תבא
מד. כי כאשר שמעה אזני קול פקודת שלום מפיך רקד הילד בקרבי מרב שמחה
מה. אשרך כי תאמיני כי יקום הדבר האמור לך מפי־יהוה
מו. ותען מרים ותאמר תגדל נפשי את־יהוה
מח. כי ראה בעני שפחתו מהיום הזה ומעלה יאשרוני כל־הדרות
מט. גדלות עשה עמדי אדיר הוא וקדוש שמו
נ. וחסדו על־יראיו בכל־דור ודור
נא. בזרעו עשה נפלאות הפיץ גאים במזמת לבם
נב. שליטים הדף מכסאותם וישם שפלים למרום
נג. רעבים מלא טוב ועשירים שלח ריקם
נד. החזיק בישראל עבדו ויזכר־לו את־רחמיו
נה. כאשר דבר לאבתינו לאברהם ולזרעו עד־עולם
נו. ותשב עמה מרים כשלשת ירחים ותשב אל־ביתה
נז. וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן
נח. ושכניה וקרוביה שמעו כי־הגדיל יהוה חסדו עליה וישמחו אתה
נט. ויהי ביום השמיני ויבאו למול את־הילד ויקראו לו זכריהו על־שם אביו
ס. ותען אמו ותאמר לא־כן כי הוא יוחנן יקרא
סא. ויאמרו אליה הלא אין־במשפחתך איש נקרא בשם הזה
סב. ויתנו אות לאביו לאמר מה־עם לבבו מה־יקרא־לו
סג. וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם
סד. ופתאם נפתח פיהו ומלתו על־לשנו ויברך את־האלהים
סה. ותפל יראה על־כל־שכניהם מסביב והדברים האלה ספרו בכל־הרי יהודה
סו. וכל־השמעים דברו על־לבם לאמר מה יהיה אפוא הילד הזה ויד־יהוה היתה עליו
סז. וימלא זכריהו אביו רוח הקדש וינבא לאמר
סח. ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד ושלח פדות לעמו
סט. וירם לנו קרן ישועה בבית־דוד עבדו
ע. כאשר דבר בפי־נביאיו הקדושים אשר מקדם
עא. להושיע לנו מיד איבינו ומכף כל־שנאינו
עב. לגמל־חסד עם־אבותינו ולזכר את־ברית קדשו
עג. את־ברית השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו
עד. כי יצילנו מיד־צר ויתננו לעבדו בבלי־פחד
עה. ונתהלך בקדש ובצדקה לפניו כל־ימי חיינו
עו. וגם־אתה הילד נביא־עליון תקרא כי לפני יהוה תלך ואת־דרכיו תפנה
עז. ונתת דעת ישועה לעמו היא הסליחה לחטאתם
עח. בזרח לנו אור־בקר ממרום ממקור רחמי אלהינו
עט. להאיר לישבי חשך וצלמות ולישר אשורינו במעגלי שלום
פ. ויגדל הילד הולך וחזק ברוח ויתגורר במדבר עד־יום הראתו אל־ישראל
| 
