א. ויהי בימים ההם ויצא דבר מלכות מלפני הקיסר אוגוסטוס למנות כל־ישבי הארץ
ב. הוא המפקד הראשון אשר נעשה בימי קוריניוס פחת ארם
ג. וילכו כלם להמנות איש איש לעירו
ד. ויעל גם־יוסף מן־הגליל מעיר נצרת אל־עיר דוד היא בית־לחם כי ממשפחת בית דוד הוא
ה. ויבא עם־מרים המארשה לו לבא על־הפקודים והיא הרה
ו. ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת
ז. ותלד את־בנה הבכור ותחתלהו בחתולות ותשם אתו באבוס כי לא־מצאו מקום להם במלון
ח. ורעים היו לנים בשדה בארץ ההיא ונטרים את־עדריהם באשמרות הלילה
ט. והנה מלאך יהוה נצב עליהם וכבוד יהוה זרח להם מסביב וייראו יראה גדולה
י. ויאמר אליהם המלאך אל־תיראו מבשר טוב אני לכם ורב ששון לכל־העם
יא. כי מושיע ילד לכם היום הלא הוא המשיח האדון בעיר דוד
יב. וזה לכם האות כי תמצאו ילד בחתולתו שכב באבוס
יג. ופתאם נראו עם־המלאך המון צבא השמים מזמרים לאלהים ואמרים
יד. כבוד לאלהים במרום שלום עלי־ארץ ולבני אדם רצון
טו. ויהי כאשר עלו מעליהם המלאכים השמימה ויאמרו הרעים איש אל־רעהו נלכה־נא עד בית־לחם ונראה את־הדבר הנעשה שם אשר הודיע לנו יהוה
טז. ויחישו ויבאו וימצאו את־מרים ואת־יוסף והילד שכב באבוס
יז. ויראו וישמיעו את־הדבר אשר הגד להם על־הילד הזה
יח. ויתמהו השמעים על־הדברים אשר־הגידו להם הרעים
יט. ומרים שמרה את־כל־הדברים האלה ותהגה בם בלבה
כ. והרעים שבו ויתנו כבוד ועז לאלהים על־כל אשר שמעו וראו כפי־אשר דבר אליהם
כא. וכמלאת שמנת ימים להמולו ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא־לו המלאך טרם נוצר בבטן
כב. וכאשר מלאו להם ימי טהרם לפי תורת משה ויעלו אתו ירושלימה להעמידו לפני יהוה
כג. ככתוב בתורת יהוה כל־זכר פטר רחם קדוש יקרא ליהוה
כד. ולהקריב קרבן כמצות תורת יהוה שתי־תרים או שני בני יונה
כה. והנה איש היה בירושלים ושמו שמעון איש צדיק וחסיד ומחכה לנחמת ישראל ורוח הקדש נחה עליו
כו. ודבר נגלה לו ברוח הקדש כי לא יראה־מות עד־אשר יראה את־משיח יהוה
כז. ויבא ברוח אל־המקדש והאבות הביאו את־הילד ישוע לעשות לו כפי־משפט התורה
כח. ויקחהו על־זרעתיו ויברך את־האלהים ויאמר
כט. כדברך יהוה היום תאסף את־עבדך בשלום
לא. אשר הכינת לפני כל־העמים
לב. אור להאיר לגוים וכבוד ישראל עמך
לג. ויתמהו יוסף ואמו על־הדברים הנאמרים עליו
לד. ויברך אתם שמעון ויאמר אל־מרים אמו הילד הזה נצב למפלת רבים בישראל ולתקומתם ולאות מדנים
לה. ובנפשך תעבר חרב חדרת להתגלות חקרי־לב רבים
לו. ואשה נביאה היתה שם חנה בת־פנואל למטה אשר היא זקנה באה בימים ושבע שנים ישבה עם־בעלה מיום אשר לקחה בבתוליה
לז. והאלמנה הזאת כבת ארבע ושמנים שנה לא משה מבית האלהים בעבדתה לפניו בצום ובתפלה לילה ויום
לח. ותקם בעת ההיא ותברך את־האלהים ותדבר עליו אל־כל־אשר חכה לגאלת ירושלים
לט. ככלותם לעשות כל־המצוה כפי־תורת יהוה וישובו הגלילה אל־נצרת עירם
מ. ויגדל הילד ויחזק ברוח וימלא חכמה גם־חן אלהים הוצק עליו
מא. ויעלו אבותיו ירושלימה מדי שנה בשנה לחג חג־הפסח
מב. ובהיותו בן־שתים עשרה שנה ויעלו עמו כמשפט החג
מג. וימלאו הימים וישובו לדרכם ויותר הנער ישוע בירושלים ויוסף ואמו לא ידעו
מד. ובחשבם כי עם־חבל ארחים הלך וילכו כדרך־יום ויבקשהו בין קרוביהם ומידעיהם
מה. ואחרי אשר לא מצאו אתו שבו ויבקשהו בירושלים
מו. ויהי אחרי שלשת ימים וימצאו אתו ישב בתוך המורים במקדש שמע את־תורתם ושאל אתם שאלות
מז. וכל־שמעיו תמהו על־חכמתו ועל־תשובתיו
מח. ויהי כראותם אתו וישתאו ותאמר אליו אמו מה־זאת עשית לנו בני הלא בקשנוך גם־אביך גם־אני בדאגה גדולה
מט. ויאמר אליהם מדוע בקשתם אתי האם לא ידעתם כי עלי להיות בבית אבי
נ. ולא הבינו את־הדבר אשר דבר אליהם
נא. וירד אתם ויבא אל־נצרת ויהי סר אל־משמעתם ואמו שמרה את כל־הדברים האלה בלבה
נב. וישוע הלך וגדל בחכמה ובקומה ובחן עם־אלהים ועם־אנשים
| 
