א. בעת ההיא באו אנשים ויגידו לו את־דבר הגלילים אשר פילטוס מסך דמם על־זבחיהם
ב. ויען ישוע ויאמר אליהם האם תחשבו כי־הגלילים ההם היו חטאים מכל־ישבי הגליל אחרי אשר־נשאו ענש זה
ג. אני אמר לכם לא־כן ואם אתם לא תשובו כלכם כמו־כן תאבדו
ד. או שמנה עשר האנשים אשר נפל עליהם המגדל בשלח ומתו התחשבו כי־אשמים היו מכל־ישבי ירושלים
ה. אני אמר לכם לא־כן ואם אתם לא תשובו כלכם כמו־כן תאבדו
ו. וישא משלו ויאמר איש אחד היה אשר־לו תאנה נטועה בכרמו ויבא לבקש את־פריה ולא מצא
ז. ויאמר אל־הכרם הנה־זה שלש שנים באתי אל־התאנה הזאת לבקש את־פריה ולא מצאתי כרת אתה כי למה־זה תשחית את־אדמתי
ח. ויען ויאמר אליו אדני הנח לה עוד השנה הזאת עד כי־אעדר ואתן דמן מסביב לה
ט. אולי תעשה פרי בשנה הבאה ואם־אין תכרת אתה
י. ויהי ביום השבת וילמד באחד בתי־הכנסת
יא. ושם אשה אשר כהתה רוחה ותחלש זה שמנה עשרה שנה והיא כפופה ואין סומך ואין זקף לה
יב. וירא אתה ישוע ויקרא ויאמר אליה אשה הנה חלצת מחליך
יג. וישם את־ידיו עליה ותמהר ותעמד במלא קומתה ותתן כבוד לאלהים
יד. אך ראש בית־הכנסת חרה־לו כי רפא ישוע ביום השבת ויען ויאמר אל־העם ששת ימים תעשה כל־מלאכה באלה באו והרפאו ולא ביום השבת
טו. ויען האדון ויאמר אליו חנפים הלא איש איש מכם יתיר את־שורו ואת חמרו מן־האבוס ויוליכנו להשקתו ביום השבת
טז. ובת־אברהם זאת אשר אסר אתה השטן זה שמנה עשרה שנה לא תתר מאסוריה ביום השבת
יז. ומדי דברו כזאת חפרו כל־מתקוממיו וישמח כל־העם על־כל־הגדלות אשר עשתה ידו
יח. ויאמר מה־דמות למלכות האלהים ומה אשוה לה
יט. דמיונה כגרגר חרדל אשר לקח איש ויתנהו בגנו ויצמח ויהי לעץ גדול עד־אשר עוף השמים קננו בענפיו
כ. ויוסף ויאמר מה־דמות למלכות האלהים
כא. דמיונה כשאר אשר לקחה אשה ותלש בשלש סאים קמח עד־אשר חמצה כל־העריסה
כב. ויעבר דרך ערים וכפרים עבור ולמד ונסוע ירושלימה
כג. וישאלהו איש לאמר אדני הרק מתי מספר יושעו
כד. ויאמר אליהם התאמצו לבא בשער הצר כי אני אמר לכם רבים יבקשו ולא יוכלו לבא
כה. בעת ההיא אשר יקום אדני הבית וסגר את־הדלת ואתם תבאו ותעמדו מחוץ מתדפקים על־הדלת לאמר אדנינו פתח־לנו והוא יענה ויאמר לא ידעתי אתכם אי־מזה אתם
כו. אז תחלו לאמר הלא אכלנו ושתינו לפניך וברחבתינו הורית לנו תורה
כז. והוא יענה הן אני אמר לכם לא ידעתי אי־מזה אתם סורו ממני כל־פעלי און
כח. ואז יהיה בכי וחרק שנים כי תראו אברהם ויצחק ויעקב וכל־הנביאים במלכות האלהים ואתם נדחים תהיו מחוץ
כט. וממזרח וממערב ומצפון ומים יבאו וישבו עמם במלכות האלהים
ל. והנה יש אחרנים אשר יהיו ראשנים וראשנים אשר יהיו אחרנים
לא. בשעה ההיא באו מקצות הפרושים ויאמרו אליו צא ולך מזה כי הורדוס מבקש להרגך
לב. ויאמר אליהם לכו והגידו לשועל הזה הנני מגרש רוחות רעות ורפא חולים היום וביום מחר וביום השלישי אבא עד־קצי
לג. אך הלוך אלך היום וליום מחר וליום הבא אחריו כי כן לא־יעשה כי נביא יאבד מחוץ לירושלים
לד. ירושלים ירושלים ההרגת את־הנביאים והסקלת את־השלוחים אליך עד־כמה פעמים חפצתי לקבץ את־בניך כאשר תקבץ תרנגלת את־אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם
לה. הנה ביתכם ישאר לכם חרבה ואני אמן אמר לכם כי לא תראני עוד עד כי־תאמרון ברוך הבא בשם יהוה
| 
