א. ויהי ביום השבת ויבא אל־בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והם ארבו לו
ב. והנה איש לפניו אשר בשרו צבה מים
ג. ויען ישוע ויאמר אל־בעלי התורה ואל־הפרושים לאמר הכי כתורה לרפא ביום השבת אם־לא ויחרישו
ד. ויקח וירפא אתו וישלחהו
ה. ויאמר אליהם מי־מכם אשר חמרו או שורו נפל אל־הבור ביום השבת ולא יחיש מעשהו להעלתו
ו. ולא יכלו להשיב דבר על־זאת
ז. וכראותו את־הקראים אשר בחרו להם את־ראשי המושבות וישא את־משלו אליהם ויאמר
ח. כי־יקרא אתך איש אל־חתנתו לא תשב על־מושב הראש פן־נקרא שם איש נכבד ממך
ט. ובא האיש אשר קרא את־שניכם ואמר אליך הנח מקומך לאיש הזה ואז תקום בבשתך לקחת את־המושב השפל
י. אך אם קרוא אתה לך ושב על־המושב השפל והקרא אתך יבא ויאמר אליך ידידי עלה מזה מעלה והיה־לך לכבוד לפני כל־הישבים במסבה עמך
יא. כי כל־המתנשא בגאותו ישפל ושפל רוח ינשא
יב. ויאמר גם אל־האיש אשר קראו לביתו כי־תעשה משתה בצהרים או בערב לא תקרא לאהביך לאחיך ולקרוביך או לשכניך העשירים כי גם־הם יקראוך למשתיהם והיה־לך תשלום גמול
יג. אבל כי־תעשה משתה קרא לעניים ונדכאים לפסחים ולעורים
יד. אז אשריך כי אין־בידם לשלם־לך ושלם ישלם לך ביום תקומת הצדיקים
טו. ואחד מן־הישבים עמו במסבה כשמעו את־אלה ענה ואמר אשרי האכל לחם במלכות האלהים
טז. והוא אמר אליו איש אחד עשה משתה גדול לקראים רבים
יז. וישלח את־עבדו לפני המשתה אל־הקראים לאמר באו נא כי כל־דבר מוכן
יח. ויחלו כלם פה אחד להשתמט הראשון אמר שדה קניתי לי ולי נחוץ ללכת ולראותו אמר־נא לאדניך כי יסלח לי לדבר הזה
יט. והשני אמר חמשת צמדי־בקר קניתי לי ואני הלך לבקרם אמר־נא לאדניך כי יסלח לי לדבר הזה
כ. והשלישי אמר אשה לקחתי לי ולא אוכל לבא
כא. וישב העבד ויגד לאדניו את־הדברים האלה ויחר אפו ויאמר אל־העבד מהר צא אל־רחבות העיר ואל־חוצותיה והבא לי הנה את־העניים ואת־הנדכאים ואת־העורים ואת־הפסחים
כב. ויאמר העבד כן נהיה אדני כאשר צוית אך־עוד מקום רק בבית
כג. וימר האדון אל־העבד צא אל־הדרכים ואל־הגדרות והחזק־בם לבא למען ימלא ביתי
כד. כי אני אמר לכם מן־האנשים הקראים ההם לא יטעם איש את־המשתה
כה. וילך אתו המון עם־רב ויפן ויאמר אליהם
כו. כי־יבא אלי איש ולא ישנא את־אביו ואת־אמו ואת־אשתו ואת־בניו ואת־אחיו ואת־אחיתיו ואף גם־את־נפשו לא יוכל להיות תלמידי
כז. ומי אשר לא־יקח את־צלבו וילך אחרי לא יוכל להיות תלמידי
כח. כי מי־מכם החפץ לבנות מגדל ולא ישב לחשב ראשנה את־הוצאותיו אם ידיו רב לו לכלתו
כט. פן־ביסדו את־היסוד תקצר ידו להשלימו וכל־הראים ילעגו־לו לאמר
ל. זה הוא האיש אשר החל לבנות ולכלות אין־לאל ידו
לא. או מי־הוא המלך היצא להתראות פנים במלחמתו עם־מלך אחר ולא־ישב להתיעץ ראשנה אם־יוכל לערך בעשרת אלפים לקראת הבא עליו בעשרים אלף
לב. ואם־לא אז ישלח מלאכים עודו מרחוק לבקש־לו שלום
לג. וכן כל־איש מכם אם לא־יבדל מכל אשר לו לא־יוכל להיות תלמידי
לד. המלח טוב הוא אך אם גם־המלח יפוג טעמו מי יתקן אתו
לה. תפל לא־יצלח לא לאדמה ולא לדמן כי אם־חוצה ישליכו אתו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע
| 
