א. ובאחד בשבת טרם יבקע השחר באו אל־הקבר והביאו את־הבשמים אשר הכינו ועמהן עוד אחרות
ב. והנה מצאו את־האבן גלולה מן־הקבר
ג. ותבאנה אל־תוכו אך את־גופת האדון ישוע לא מצאו
ד. וכאשר נבכו על־הדבר הזה והנה שני אנשים בברק זהר בגדיהם נצבים עליהן
ה. ויראה אחזה אתן ופניהן שחו ארצה והם אמרו אליהן למה־זה תבקשנה את־החי בין המתים
ו. הוא איננו פה כי קם מן־המתים זכרנה את אשר־דבר אליכן בעוד היותו בגליל לאמר
ז. כי נכון לבן־האדם להנתן בידי אנשים חטאים ולהצלב וביום השלישי יקום
ט. שבו מן־הקבר ותגדנה את כל־הדברים האלה לאחד העשר ולכל־זולתם
י. ואלה הן אשר אמרו את־הדברים האלה אל־השליחים מרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב ועוד נשים אחרות עמהן
יא. אך הדברים האלה היו בעיניהם כדברי־תפל ולא האמינו להן
יב. ויקם פטרוס וירץ אל־הקבר וישח לראות אל־תוכו ולא־ראה כי אם־התכריכים לבדם וישב לביתו משתאה על־אשר נעשה
יג. ביום ההוא הלכו שנים מהם אל־הכפר הנקרא עמאוס הרחק כשישים מענות צמד שדה מן־ירושלים
יד. והמה נדברו איש אל־רעהו על כל־הקרת האלה
טו. ויהי כאשר שאלו וחקרו בדבר ויגש גם־ישוע וילך עמהם
טז. והם לא הכירהו כי טחו עיניהם מראות
יז. ויאמר אליהם מה הדברים האלה אשר אתם מדברים איש אל־רעהו פה עלי־ארח ויעמדו ופניהם זעפים
יח. ואחד מהם ושמו קליופס ענה ואמר האתה הוא לבדך ארח בירושלים מבלי־דעת את־המעשים אשר נעשו בתוכה בימים האלה
יט. ויאמר אליהם ומה המה המעשים ויאמרו אליו על־אדות ישוע הנצרי אשר היה נביא גבור חיל לפני האלהים ולפני כל־העם גם־במעשיו וגם־בדבריו
כ. אשר הסגירהו ראשי כהנינו ושרינו למשפט־מות ויצלבו אתו
כא. ואנחנו חכינו כי־זה הוא אשר יפדה את־ישראל והיום הזה יום שלישי הוא מעת נעשו אלה
כב. וגם־נשים מקרבנו הבהילו אתנו כי־השכימו לבא אל־הקבר בבקר
כג. ולא מצאו את־גויתו ותבאנה ותאמרנה כי חזו מלאכים במחזה אשר אמרו כי־הוא חי
כד. ואנשים משלנו הלכו אל־הקבר וימצאו כן כאשר הגידו הנשים אך אתו לא ראו
כה. ויאמר אליהם הוי חסרי תבונה וקשי לב מהאמין בכל־אשר־דברו הנביאים
כו. האם לא־נכון היה למשיח לשאת את־עניו ולבא אל־כבודו
כז. ויואל לבאר להם כל־הכתובים החל ממשה ועד כל־הנביאים אשר דברו עליו
כח. ויקרבו אל־הכפר אשר פניהם היו מעדות ללכת שמה והוא נטה פניו כהלך לו מזה והלאה
כט. ויפצרו־בו לאמר שב־נא פה אתנו כי־הערב הגיע וכי־פנה היום ויבא הביתה לשבת אתם
ל. ויהי בשיבתו אתם אל־השלחן ויקח את־הלחם ויברך ויבצע ויתן להם
לא. אז נפקחו עיניהם ויכירו אתו והוא חמק עבר מפניהם
לב. ויאמרו איש אל־אחיו האם לבנו לא היה בער בקרבנו כדברו אלינו בדרך וכבארו לנו את־הכתובים
לג. ויקומו בעת ההיא וישובו ירושלימה וימצאו את־אחד העשר ואת־אשר אתם נקהלים יחדו
לד. ואמרים כי קם האדון אל־נכון וכי נראה אל־שמעון
לה. ויספרו גם־הם את אשר קרה להם בדרך וכי הכירהו כאשר בצע את־הלחם
לו. עוד הם מדברים כאלה והנה הוא ישוע עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום עלכם
לז. והמה חתו נבהלו ויחשבו כי־ראו רוח
לח. ויאמר אליהם למה־זה מפחדים אתם ולמה תעלינה מחשבות בלבבכם
לט. ראו את־ידי ואת־רגלי כי אני אני הוא מששוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים בי
מ. ואחרי אמרו כזאת הראה אתם את־ידיו ואת־רגליו
מא. ובעוד לא האמינו משמחה ומתמהון לבב ויאמר אליהם היש־לכם פה אכל
מב. ויתנו לו מקצת דג צלי־אש ומנפת צופים
מד. ויאמר אליהם אלה דברי אשר דברתי אליכם בעוד הייתי עמכם כי המלא ימלא כל־הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובמזמורי תהלים
מה. אז פתח את־לבבם להשכיל את־הכתובים
מו. ויאמר אליהם כן כתוב על־ענות המשיח ועל־תקומתו מן־המתים ביום השלישי
מז. וכי בשמו יקראו הקראים לתשובה ולסליחת עון בכל־הגוים החל מן־ירושלים
מט. הנה אנכי שלח את אשר הבטיח לכם אבי ואתם הוחילו בעיר ירושלים עד כי־תלבשו עז ממרום
נ. ויוציאם אל־מחוץ לעיר עד־בית עניה וישא את־ידיו ויברכם
נא. ויהי בברכו אתם ויפרד מהם וינשא השמימה
נב. והם השתחוו־לו וישובו לירושלים בשמחה גדולה
נג. ויהיו בהיכל מהללים ומברכים את־האלהים תמיד אמן
| 
