א. ויהי ביום השבת אחרי תנופת העמר וילך בשדה קמה ותלמידיו קטפו מלילות ויכתשון בידיהם ויאכלו
ב. ויאמרו אנשים פרושים מדוע אתם עשים את אשר לא יעשה בשבת
ג. ויען אתם ישוע ויאמר הלא קראתם את אשר עשה דוד כאשר רעב הוא ואלה אשר אתו
ד. כאשר בא אל־בית האלהים ויקח את־לחם הפנים ויאכל ויתן גם־לאלה אשר אתו אשר לא־כתורה להם לאכל בלתי לכהנים לבדם
ה. ויאמר אליהם עוד כי בן־האדם אדון השבת הוא
ו. ויהי ביום שבת אחר ויבא וילמד בבית־הכנסת ושם איש אשר ידו הימנית יבשה
ז. והסופרים והפרושים ארבים לו לראות אם־ירפא בשבת לבעבור ימצאו עליו שטנה
ח. וירא את־מחשבותם ויאמר אל־האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך הקהל ויקם ויעמד
ט. ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם שאלה הכי כדת להיטיב בשבת או להרע להציל נפש או לשחתה
י. וישקף אליהם מסביב ויאמר אליו הושט את־ידך ויעש כן ותשב ידו לאיתנה כאחרת
יא. וימלאו חמה גדולה ויאמרו איש אל־רעהו מה־לעשות לישוע
יב. ויהי בימים ההם ויצא אל־ההר להתפלל ויארך בתפלתו לאלהים כל־הלילה
יג. וכאור הבקר ויקרא אל־תלמידיו ויבחר מהם שנים־עשר אשר קרא אתם בשם שליחים
יד. את־שמעון אשר קרא לו בשם כיפא ואת־אנדרי אחיו את־יעקב ואת־יוחנן את־פילפוס ואת־בר־תלמי
טו. את־מתתיהו ואת־תומא את־יעקב בן־חלפי ואת־שמעון אשר קרא לו הקנאי
טז. את־יהודה בן־יעקב ואת־יהודה איש־קריות הוא המסגיר אתו
יז. וירד אתם ויעמד במישור בקרב קהל גדול מתלמידיו וקבוץ עם־רב מכל־יהודה וירושלים וחוף צור וצידון הבאים לשמע דבריו ולמצא מזור למחלתם
יח. ואלה הבאים אשר העביר מהם רוחות הטמאה המבעתות אתם
יט. וההמון כלם מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו להעלות ארכה לכלם
כ. והוא נשא עיניו אל־תלמידיו ויאמר אשריכם העניים כי־לכם מלכות האלהים
כא. אשריכם הרעבים כיום כי שבע תשבעון אשריכם הבכים כיום כי שחק תשחקון
כב. אשריכם אם־אנשים ישנאו ינדו או יגדפו אתכם ואת־שמכם כשם רע ימחו בעבור בן־האדם
כג. שמחו וגילו ביום ההוא כי שכרכם רב בשמים כי כן־עשו אבותיהם אל־הנביאים מקדם
כד. אך־אוי לכם עשירים כי־השגתם תנחומתיכם
כה. אוי לכם השבעים היום כי אחרי־כן תרעבו אוי לכם המצחקים היום כי־נועדתם לאבל ובכי
כו. אוי לכם המהללים בפי כל־בני־האדם כי ככה עשו אבותיהם גם־לנביאי שקר
כז. אבל אתם המקשיבים לקולי לכם אני אמר אהבו את־איביכם היטיבו לשנאיכם
כח. ברכו את־ארריכם והעתירו בעד רדפיכם
כט. המכך על־לחי אחת הטה־לו גם־האחרת הנשא מעילך מעליך לא־תמנע ממנו גם־כתנתך
ל. תנה לכל־שאל ממך ומאת הלוה לא־תבקש
לא. וכל־אשר תחפצו שיעשון לכם אנשים כן תעשון להם גם־אתם
לב. אם־תאהבון את־אהביכם מה־צדקה לכם הלא גם־החטאים את אהביהם יאהבון
לג. וכי־תעשו טוב למטיביכם מה־צדקה לכם הלא כמו־כן יעשו גם־החטאים
לד. ואם־תלוו את־אנשים בתקותכם כי ישלמו לכם מה־צדקה לכם גם־חטאים מלוים חטאים כי גמולם יושב להם
לה. אך אהבו את־איביכם היטיבו להם חנם ולא תצפו לגמול אז יגדל שכרכם והייתם בני עליון כי טוב הוא לרעים ולאשר טובה לא יכירו
לו. היו מרחמים כי אביכם הוא רחום
לז. לא תשפטו אחרים ולא תשפטו מלפניהם לא תאשימו אתם ולא יאשימו אתכם הצדיקום ויצדיקו אתכם
לח. תנו וינתן לכם מדה מלאה על־כל־גדותיה ישיבו אל־חיקכם אשר יעיקו תחתיה ואשר יניעו אתה כי בסאסאה אשר תמדו בה ימד לכם
לט. וישא משלו ויאמר הינהג עור את־העור הלא יפלו שניהם אל־הבור
מ. התלמיד לא יגדל מרבו ואם שלם הוא יהי כרבו
מא. למה תביט אל־שבבים אשר בעין אחיך ולא תשת־לב אל־הקורה אשר בעינך
מב. ואיך תאמר לאחיך הניחני אחי ואסירה שבבים מעינך ולא תשית לב אל־הקורה אשר בעינך גם־אתה הסר חנף ראשונה את־הקורה מעינך ואחרי־כן תראה להסיר שבבים מעין אחיך
מג. אין עץ טוב אשר יעשה פרי משחת ואין עץ נשחת אשר יעשה פרי טוב
מד. כי כל־עץ ועץ במו־פריו יתנכר תאנים לא יאספו מצננים ולא ענבים מעקרבים
מה. איש טוב מאוצר לבו הטוב יוציא טוב ואיש רע מאוצר לבו הרע יוציא רע כי־ממלא הלב יביע כל־פה
מו. ומדוע אתם קראים לי בשם אדון אדון ולא תעשון את אשר־אני מצוה אתכם
מז. כל־הבא אלי ושמע דברי ועשה אתם הנה אגיד לכם למי הוא דומה
מח. הלא דומה הוא לאיש בנה בית אשר העמיק לחפר ויתן יסודתו בסלע וכבא מטר סחף ונחל פרץ על־הבית לא יכל להניע אתו כי בסלע יסודתו
מט. אך השמע דברי ואתם איננו עשה דומה הוא לאיש בנה ביתו על־העפר ואין לו יסוד מתחת ובעבר עליו שטף מים נפל הבית פתאם ויהי למפלה גדולה
| 
