א. ככלתו לדבר את־דבריו באזני העם ויבא אל־כפר־נחום
ב. ושם עבד לשר־מאה אחד חלה למות והוא יקר היה בעיניו עד־מאד
ג. ובשמעו את־שמע ישוע וישלח אליו מקצות זקני היהודים לבקשו לבא ולרפא את־עבדו
ד. ויבאו אל־ישוע ויפצרו־בו לאמר כי יאתה לו למלא את־בקשתו
ה. כי אהב הוא לעמנו ובית־הכנסת בנה־לנו
ו. וילך אתם ישוע וכאשר הקריב אל־הבית ורוח לא רחוק ביניהם וישלח לו שר־המאה רעים לאמר אדני אל־תלאה את־נפשך נקלתי מזאת כי אתה תבא בצל קרתי
ז. ובעבור זאת לא נחשבה נפשי בעיני לבא לפניך אך תנה אמר ונערי יחי
ח. כי גם־אנכי עמד תחת יד ממשלה ואנשי צבא תחת ידי וכי אמר לאחד מהם לך וילך ולאחר בא ויבא ולעבדי עשה־זאת ויעשה
ט. וישמע ישוע את־דבריו וישתאה ויפן ויאמר אל־העם ההלך אחריו הנני מגיד לכם אמונה גדולה כמוה גם־בישראל לא־מצאתי
י. וישובו השלוחים אל־הבית וימצאו כי נרפא העבד החלה
יא. ויהי ממחרת וילך אל־עיר ושמה נעין ותלמידיו הלכו אחריו והמון עם־רב
יב. וכאשר קרב אל־שער העיר והנה אנשים מוציאים משם איש מת בן יחיד לאמו והיא אשה אלמנה ורבים מן־העיר עמה
יג. וירא אתה האדון ורחמיו נכמרו אליה ויאמר לה אל־תבכי
יד. ויגש ויגע במשכב ונשאיו עמדו ויאמר הנה אני מדבר אליך קום בחור
טו. וייקץ המת וישב ויחל לדבר והוא נתנו אל־אמו
טז. וחיל אחז את־כלם ויהללו את־האלהים ויאמרו כי־נביא גדול קם בקרבנו וכי־פקד אלהים את־עמו
יז. ושמועת הדבר הזה יצאה בכל־יהודה ובכל־הככר מסביב
יח. וליוחנן הגידו תלמידיו את־כל־אלה
יט. ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל־ישוע לאמר האתה הוא הבא או אם־נחכה לאחר
כ. ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטבל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא או אם־נחכה לאחר
כא. ובעת ההיא העלה ארכה לרבים מחליים ונגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים השיב אור עינהם
כב. ויען ישוע ויאמר אליהם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואת אשר־שמעתם כי עורים ראים פסחים הלכים מצרעים נרפאים חרשים שמעים מתים קמים ועניים מתבשרים ישועה
כג. ואשרי האיש אשר לא־יכשל בי
כד. ויהי כאשר הלכו מלאכי יוחנן ויחל לדבר אל־המון־העם על־יוחנן מה־זה יצאתם המדברה לראות האם קנה אשר ינוע מפני־רוח
כה. אך מה־זה יצאתם לראות האם איש לבוש בגדי חמדות הנה לבשי חמדות ומתעדנים בעדנים בחצרות מלכים המה
כו. אך מה־זה יצאתם לראות האם איש נביא הן אני אמר לכם כי גם־גדול הוא מנביא
כז. כי זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה־דרכך לפניך
כח. אני אמר לכם לא קם בין ילודי אשה גדול מיוחנן והקטן במלכות האלהים יגדל ממנו
כט. וכל־העם והמכסים עמהם כאשר שמעו כזאת נתנו לאלהים צדק ויטבלו בטבילת יוחנן
ל. אך־הפרושים וחכמי התורה נאצו את־עצת אלהים ולא נטבלו בטבילתו
לא. ויאמר האדון ואל־מי אדמה בני הדור הזה ולמי הם דמים
לב. דמים הם לילדים ישבים בשוקים וזה אל־זה קראים ואמרים מזמרים היינו לכם ולא רקדתם מקוננים ולא ספדתם
לג. כי בא יוחנן המטבל לא אכל לחם ולא־שתה יין ותאמרו כי שד בו
לד. ובן־האדם בא אכל ושתה ותאמרו הנה איש זולל וסבא ואהב למוכסים ולחטאים
לה. אך החכמה תצטדק במעשי בניה כלם
לו. ואחד הפרושים קרא לו לבא לאכל אתו לחם ויבא אל־בית הפרוש וישב במסבו
לז. והנה אשה חטאת בעיר וכאשר שמעה כי־הוא ישב במסבה בבית הפרוש ותקח צלחית שמן המר
לח. ותבא ותעמד מאחריו לנכח רגליו ותבך ותחל לשפך דמעותיה עלי־רגליו ולמחות את־הדמעה מעליהן בשערות ראשה ותשק את־רגליו ומשוח אותן בשמן
לט. והפרוש אשר קראו לאכל אתו ראה ויאמר אל־לבו לו היה נביא אז ידע מי־היא ומה־היא הנגעת בו כי אשת חטא היא
מ. ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר־לי אליך ויאמר דבר רבי
מא. ויאמר נשה אחד היו־לו שני בעלי־חוב חוב האחד חמש מאות כסף וחוב השני חמשים
מב. ויען כי לא השיגה ידם לשלם־לו וישמט משה ידו משניהם ועתה איזה משניהם יוסיף לאהבה אתו
מג. ויען שמעון ויאמר זה הוא לפי מחשבתי אשר שמט לו הרבה ויאמר אליו כן חרצת
מד. ויפן אל־האשה ויאמר אל־שמעון הראה אתה את־האשה הזאת הנה באתי לביתך ומים לא נתת לרגלי והיא דמעותיה שפכה על־רגלי ותמח את־הדמעה מעליהן בשערותיה
מה. מנשיקות פיך אתה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את־רגלי
מו. אתה לא משחת בשמן ראשי והיא משחה רגלי בשמן המר
מז. על־כן אני אמר אליך חטאתיה הרבות נסלחו־לה כי אהבתה רבה ומי אשר מעט מזער נסלח־לו אהבתו מעט מזער
מח. ויאמר אליה נסלחו־לך חטאתיך
מט. והישבים אתו במסבה החלו לדבר על־לבם מי הוא זה הגם סלח לעונות הוא
נ. ויאמר אל־האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום
| 
