א. ויהי אחרי־כן ויעבר בערים ובכפרים קורא ומשמיע את־מלכות האלהים ועמו שנים העשר
ב. ונשים אשר נרפאו מחליים ומרוחות רעות מרים הנקראת מגדלית אשר גרשו ממנה שבע רוחות רעות
ג. ויוחנה אשת כוזא סכן הורדוס ושושנה ורבות אחרות אשר כלכלו אתו מרכושן
ד. ויהי בהקבץ אליו המון עם־רב אשר באו מכל־עיר ועיר וישא את־משלו
ה. הזרע יצא לזרע ובזרעו פזר מן־הזרע על־יד הדרך ויהי למרמס רגל ולמאכל לעוף השמים
ו. ויש אשר נפל על־פני הסלע ויעש צמח וייבש כי לא היה־לו לח
ז. ויש אשר נפל אל־הקוצים ויעלו הקוצים עמו ויבלעהו
ח. ויש אשר נפל על־חלקה טובה ויעל ויעש פרי תבואה מאה שערים ומדי דברו כזאת קרה מי אשר אזנים לו לשמע ישמע
ט. וישאלו אתו תלמידיו לאמר מה המשל הזה
י. ויאמר לכם נתן לדעת רזי מלכות האלהים ולאחרים רק־במשלים למען בראותם לא יראו ובשמעם לא יבינו
יא. וזה הוא המשל הזרע הוא דבר האלהים
יב. ואשר על־יד הדרך הם אשר שמעו והשטן בא ויטרף דבר האלהים מלבם פן־יאמינו ויושעו
יג. ואשר על־הסלע הם השמעים המקבלים את־הדבר בשמחה אך אין להם שרש ורק למצער יאמינו וביום מסה יסגו אחור
יד. והנפל אל־הקוצים הם השמעים ההלכים לדרכם ונבלעים ברב דאגה בעשר ובתענגות בני־אדם ולא־יעשו פרי
טו. ואשר על־החלקה הטובה הם השמעים את־הדבר בלב טוב וברוח נכון ותוחלתם אתם עד־אשר יעשון פרי
טז. ואין־איש מדליק נר לכסתו במכסה או לתתו מתחת למטה כי אם־יתנהו אל־המנורה וכל־הבאים יראו באורו
יז. כי אין־נעלם אשר לא יגלה ואין נסתר אשר לא יודע ולא יצא לאור
יח. על־כן שימו לבכם אל־אשר תשמעון כי מי אשר יש־לו יתן לו עוד ומי אשר אין־לו יקח ממנו גם את־אשר יחשב כי יש־לו
יט. ויבאו אליו אמו ואחיו ולא יכלו קרב אליו מפני רב העם
כ. ויגד־לו לאמר אמך ואחיך עמדים בחוץ ומבקשים לראותך
כא. ויען ויאמר אליהם אלה הם אמי ואחי השמעים את־דבר האלהים והעשים אתו
כב. ויהי היום וירד אל־כלי שיט הוא ותלמידיו ויאמר אליהם נעברה־נא אל־עבר הים וינהגו את־כלי השיט
כג. והוא שכב וירדם בעוד הם שטים ורוח סערה התעוררה בים וישטפו עליהם מים כבירים ויגיעו עד־שערי מות
כד. ויגשו ויעירו אתו לאמר אדנינו אדנינו הן אבדים אנחנו ויעור ויגער ברוח ובשאון המים וישתקו והסערה קמה לדממה
כה. ויאמר אליהם איה אפוא היא אמונתכם והם פחדו ותמהו ואמרו איש אל־רעהו מי הוא זה אשר יצוה גם־את־הרוח וגם־את־המים והם שמעים בקולו
כו. ויבאו ארץ הגדרים אשר ממול הגליל
כז. ויצא אל־היבשה ויפגשהו איש מן־העיר אשר רוחות רעות בו והוא ערם בלי לבוש מימים רבים ובבית לא שכן כי אם־בקברים
כח. וכראותו את־ישוע ויפל לפניו ויקרא בקול גדול מה־לי ולך ישוע בן־אל עליון הנני מתחנן אל־נא תענני
כט. כי הוא צוה את־רוח הטמאה לצאת מן־האיש הזה אשר פעמים רבות תפש בו והוא אסור בזקים ושמור בכבלי ברזל וינתק את־מוסרותיו ובכח הרוח הרע נדח המדברה
ל. וישאל אתו ישוע לאמר מה־שמך ויאמר מחנים כי־שדים רבים שכנו בקרבו
לא. ויפצרו־בו לבלתי יצום לרדת אל־התהום
לב. ועדר חזירים רבים היה רעה שם בהר ויתחננו־לו לתתם לבא אל־תוכם וינח להם
לג. ויצאו השדים מן־האיש ויבאו אל־תוך החזירים וישטף העדר במורד ויטבעו בתוך הים
לד. והרעים בראותם את אשר קרה וינוסו ויגידו את־הדבר בעיר ובשדה
לה. ויצאו בני המקום לראות את אשר נעשה ויבאו אל־ישוע וימצאו את־האיש אשר יצאו השדים ממנו מלבש בגדים ודעתו ישרה וישב לרגלי ישוע וייראו
לו. והראים את־המעשה בעיניהם ספרו להם איך נרפא בעל מעון השדים
לז. וכל־בני המקום מארץ הגדרים ומסביבתיה בקשו ממנו ללכת מאתם כי־זלעפה אחזתם וירד אל־כלי שיט וישב לדרכו
לח. והאיש אשר השדים יצאו ממנו הפציר בו לתתו להיות אצלו אך ישוע שלחו לאמר
לט. שוב אל־ביתך וספר את־הגדלות אשר עשה־לך האלהים וילך ויגד בכל־העיר את אשר עשה־לו ישוע
מ. ובשוב ישוע ויצא העם לקבל פניו כי חכו לו כלם
מא. והנה איש בא ושמו יאיר ראש בית־הכנסת ויפל לרגלי ישוע ויתחנן לבא אל־ביתו
מב. כי בתו יחידתו כבת שתים עשרה שנה נטתה למות ויהי בלכתו וידחקהו המון העם
מג. ואשה זבת־דם אשר ימי זבה נמשכו שתים עשרה שנה וכל־רכושה הוציאה לרפאים ויד אדם לא השיגה להביא לה מרפא
מד. האשה הזאת קרבה אליו מאחריו ותגע בכנף בגדו וזוב דמיה עמד כרגע
מה. וישוע שאל לאמר מי־זה נגע־בי ויכחשו כלם אך פטרוס ענה ואלה אשר אתו אדני המון העם לחצים ודחקים אתך מסביב ואתה תאמר מי־זה נגע בי
מו. ויאמר ישוע נגע בי אחד כי ידעתי בנפשי כי גבורה יצאה מאתי
מז. ותרא האשה כי לא־נסתרה מנגד עיניו ותבא בחרדתה ותפל לפניו ותגד לפני כל־העם על־מה נגעה בו וכי נרפאה לפתע פתאם
מח. ויאמר אליה חזקי בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום
מט. עדנו מדבר ואיש מאנשי ראש בית־הכנסת בא ויאמר מתה בתך ואל־תלאה עוד את־הרבי
נ. כשמע ישוע ויאמר אליו אל־תירא אך־האמן ולה תהיה תשועה
נא. ויבא הביתה ולא־נתן לאיש לבא אתו בלתי לפטרוס ויוחנן ויעקב ואבי הילדה ואמה
נב. וכלם בכים וספדים לה והוא אמר אל־תבכו כי היא לא מתה כי אם־ישנה
נג. וילעגו לו כי הם ידעו כי־מתה
נד. והוא הוציא את־כלם מן הבית והחזיק בידה ויקרא לאמר קומי לך נערה
נה. ותשב רוחה אליה ותקם פתאם ויצו לתת־לה לאכל
נו. ויתפלאו אבותיה עד־מאד והוא צוה עליהם לבלתי הגד לאיש את אשר נעשה
| 
