מרקוס, Chapter 10 י

א. ויקם וילך משם אל־גבול יהודה ואל־מעבר לירדן והמון רב הוסיפו להקבץ אליו ויורה להם כפי משפטו    ב. ויגשו אליו פרושים לנסותו וישאלהו אם יש ביד איש לשלח את־אשתו    ג. ויען ויאמר אליהם מה־צוה אתכם משה    ד. ויאמרו משה נתן לנו לכתב־לה ספר כריתת ולשלחה    ה. ויאמר אליהם ישוע בעבור קשי לבבכם כתב לכם את־המצוה הזאת    ו. אבל בימי הבריאה מקדם זכר ונקבה עשה אתם    ז. על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו    ח. והיו שניהם לבשר אחד ואם־כן אינם עוד שנים כי אם־בשר אחד    ט. לכן את אשר־חבר אלהים אל־יפרד אדם    י. ובבית שאלו אתו תלמידיו שנית על־הדבר הזה    יא. ויאמר אליהם איש כי־ישלח את־אשתו ונשא לו אחרת נאף הוא    יב. ואשה כי־תצא מבית בעלה והיתה לאיש אחר נאפת היא    יג. ויביאו אליו ילדים לבעבור ישים את־ידיו עליהם ותלמידיו גערו במביאיהם    יד. וירא ישוע ויחר־לו ויאמר אליהם הניחו לילדים לבא אלי ואל־תכלאו אתם כי מאלה מלכות האלהים    טו. אמן אני אמר לכם מי אשר־לא יקבל את־מלכות האלהים כילד בא לא־יבא בה    טז. ויחבקם בזרעתיו ואת־ידיו שם עליהם ויברכם    יז. ויהי בצאתו לדרכו וירץ אליו איש ויכרע לפניו לאמר רבי הטוב מה־לי לעשות לרשת חיי עולם    יח. ויאמר אליו ישוע למה־זה תקרא לי טוב אין טוב כי אם־אחד הוא האלהים    יט. ואתה ידעת את־המצות לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא־תענה עד שקר לא תעשק כבד את־אביך ואת־אמך    כ. ויאמר אליו רבי את־כל־אלה שמרתי מנעורי    כא. ויראהו ישוע ויאהבהו ויאמר אליו עוד אחת אתה חסר לך מכר את־כל־אשר־לך ותן לעניים והיה־לך אוצר בשמים ובא שא את־הצלב ולך אחרי    כב. ויפלו פניו על־הדבר הזה ויתעצב אל־לבו וילך־לו כי־נכסים רבים היו לו    כג. ויבט ישוע מסביב ויאמר אל־תלמידיו מה־קשה לבעלי נכסים לבא אל־מלכות האלהים    כד. וישתוממו תלמידיו על־דבריו ויוסף ישוע ויען ויאמר אליהם בני מה־כבד לבטחים על־חילם לבא אל־מלכות האלהים    כה. נקל לגמל לעבר דרך חר המחט מבא עשיר אל־מלכות האלהים    כו. ויוסיפו להשתומם יתר מאד ויאמרו איש אל־אחיו ומי אפוא יוכל להושע    כז. ויבט־בם ישוע ויאמר מבני אדם יפלא הדבר אך לא מאלהים כי מאלהים לא יפלא כל־דבר    כח. ויחל פטרוס ויאמר אליו הנה אנחנו עזבנו את־כל ונלך אחריך    כט. ויאמר ישוע אמן אני אמר לכם כי אין איש אשר עזב בית או אחים או אחיות או אב או אם או את־אשתו או בנים או שדות למען הבשורה    ל. אשר לא ימצא לרגלי הרדיפות בעת הזאת מאה שערים בתים ואחים ואחיות ואמות ובנים ושדות ולעתיד לבא חיי עולם    לא. ורבים הם הראשנים אשר יהיו אחרנים והאחרנים ראשנים    לב. ובהיותם בדרך לעלות ירושלימה וילך ישוע לפניהם והם הלכו אחריו במגור ופחד ויקח אליו שנית את־שנים העשר ויחל להגיד להם את־אשר יקרה אתו לאמר    לג. הנה אנחנו עלים ירושלימה ובן־האדם יסגר בידי ראשי הכהנים והסופרים והרשיעו אתו למות ונתון אתו בידי הגוים    לד. והם יהתלו בו וירקו בפניו ויכהו בשטים וימיתהו וביום השלישי יקום ויחי    לה. ויגשו אליו יעקב ויוחנן בני־זבדי לאמר רבנו חפצים אנחנו כי־תעשה לנו את אשר־נשאל ממך    לו. ויאמר אליהם מה־חפצכם כי־אעשה לכם    לז. ויאמרו אליו תנה־לנו לשבת אחד לימינך ואחד לשמלך בכבודך    לח. ויאמר אליהם ישוע לא ידעתם את אשר תשאלון התוכלו לשתות את־הכוס אשר אני אשתה ולהטבל בטבילה אשר אטבל אני    לט. ויאמרו אליו נוכל ויאמר אליהם ישוע את־הכוס אשר אשתה תשתו ובטבילה אשר אטבל תטבלו    מ. אבל לשבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתת כי אם־ינתן לאשר נכון להם    מא. והעשרה בשמעם זאת חרה אפם ביעקב ויוחנן    מב. ויקרא ישוע ויאמר אליהם הן ידעתם כי הנבחרים למשל בגוים משלים בם כשרים בעבדים וגדוליהם שלטים עליהם    מג. ולא יהיה כן בקרבכם כי אם־מי החפץ להיות גדול בכם יהיה לכם למשרת    מד. ומי מכם החפץ להיות לראש יהיה עבד לכל    מה. כי גם בן־האדם לא בא למען ישרתהו אחרים כי אם־לשרת ולתת את־נפשו כפר בעד־רבים    מו. ויבאו אל־יריחו ויהי בצאתו מן־העיר ותלמידיו והמון עם־רב אחריו והנה ברטימי בן־טימי עור מבקש נדבות ישב על־יד הדרך    מז. ובשמעו כי ישוע הנצרי עבר שם ויחל לצעק ולקרא רחם־נא עלי ישוע בן־דוד    מח. ויגערו־בו רבים להחשותו והוא קרא ביתר אמץ לאמר בן־דוד רחם־נא עלי    מט. ויעמד ישוע ויאמר קראו־לו ויקראו לעור ויאמרו אליו חזק קום־לך הנה הוא קראך    נ. וישלך את־בגדו מעליו ויקם ויבא לפני ישוע    נא. ויען ישוע ויאמר אליו מה־תבקש מני לעשות לך ויאמר העור רבוני להשיב לי אור עיני    נב. ויאמר אליו ישוע לך אמונתך הושיעה לך ואור עיניו שב אליו כרגע וילך אחריו בדרך