א. ויהי בימים ההם ויתאספו אליו עם־רב ולא היה להם כל־אכל למלא לנפשם ויקרא ישוע אל־תלמידיו ויאמר אליהם
ב. מלאתי רחמים על־העם כי עמדו עמדי זה שלשת ימים ואין להם מה־לאכל
ג. וכי אשלחם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך ויש מהם אשר באו ממרחק
ד. ויענו אתו תלמידיו מאין תשיג יד־איש במדבר להשביע את־אלה לחם
ה. וישאל אתם לאמר כמה לכם לחם ויאמרו שבעה
ו. ויצו את־המון העם לשבת על־הארץ ויקח את־שבעת הלחם ויברך ויפרס ויתן אל־תלמידיו לשום לפניהם וישמו לפני המון העם
ז. ומעט דגים קטנים היו להם אשר ברך עליהם ויאמר לשום לפניהם גם־את־אלה
ח. ויאכלו וישבעו וישאו את־הפתותים הנותרים שבעה סלים
ט. והם היו כארבעת אלפי־איש ואחרי־כן שלח את־העם
י. אז ירד באניה עם־תלמידיו ויבא שדה דלמנותא
יא. ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו ולבעבור נסותו שאלו לתת להם אות מן־השמים
יב. ויאנח במרירות רוחו לאמר מדוע יבקש הדור הזה אות אמן אני אמר לכם כי אות לא ינתן לדור הזה
יג. ויעזב אתם וישב ויעבר באניה אל־עבר הים
יד. והם שכחו לקחת אתם צדה לדרך ולא־נמצא באניתם בלתי ככר־לחם אחת
טו. והוא הזהיר אתם לאמר ראו השמרו לכם מחמצת הפרושים ומשאר הורדוס
טז. ויהי הם נדונים איש את־אחיו לאמר על כי־לחם אין אתנו
יז. וידע ישוע ויאמר אליהם למה־זה אתם נדונים על כי־אין לכם לחם הכי לא תבינו ולא תשכילו ולבכם כבד עד־כה
יח. עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תקשיבו ולא תזכרו
יט. כאשר פרסתי את־חמשת הלחם לחמשת אלפים כמה סלים מלאים פתותים נשאתם מהם ויאמרו אליו שנים־עשר
כ. ומן־השבע לארבעת האלפים כמה סלים מלאים פתותים נשאתם מהם ויאמרו אליו שבעה
כא. ויאמר אליהם הכי עוד לא תשכילו עד־כה
כב. ויבאו אל־בית צידה ויביאו אליו איש עור ויבקשהו לתתו לגעת בו
כג. ויחזק ביד העור ויוציאהו אל־מחוץ לעיר וירק בעיניו ואת־ידיו שם עליו וישאלהו אם־הוא ראה מאומה
כד. וישא את־עיניו ויאמר אני ראה אנשים כי אני ראה אתם הלכים כמו־עצים
כה. וישם את־ידיו שנית על־עיניו ויפקח אתן אז התרפא וירא כל־דבר אל־נכון
כו. וישלחהו אל־ביתו ויאמר אל־תבא בעיר ואל להגיד לאיש דבר בעיר
כז. ויצא ישוע משם וילך עם־תלמידיו אל־הכפרים בקיסרין אשר לפילפוס ויהי בדרך וישאל אתם לאמר מה־אמרים האנשים עלי מי־אני
כח. ויענו ויאמרו יוחנן המטבל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן־הנביאים
כט. וישאל אתם לאמר ואתם מה־תאמרו עלי מי־אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח
ל. ויצו עליהם לבלתי הגד לאיש על־אדותיו
לא. אז החל להורתם לאמר רבים מכאבים לבן־האדם והזקנים וראשי הכהנים והסופרים ימאסו בו וימיתהו ומקצה שלשת ימים יקום
לב. ואת־הדבר הזה הגיד באר היטב ויקח אתו פטרוס ויחל להוכיחו בדברים
לג. אך הוא פנה כה וכה ויבט אל־תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור שטן מעל־פני כי לא תשכיל את־אשר לאלהים כי אם־את־אשר לאדם
לד. ויקרא אל־העם ואל־תלמידיו ויאמר אליהם מי־החפץ ללכת אחרי ישליך את־נפשו מנגד וישא את־צלבו וילך אחרי
לה. כי מי־החפץ להציל את־נפשו תכרת־לו ומי־אשר־יכרית את־נפשו למעני ולמען הבשורה ימצאנה
לו. כי מה־בצע לאיש אם־יקנה־לו את־כל־הארץ ונפשו תכרת־לו
לז. או מה־יתן איש פדיון נפשו
לח. כי כל־איש אשר יבוש ממני ומדברי בדור הבגד והפשע הזה אף בן־האדם יבוש ממנו גם־הוא כאשר יבא בכבוד אביו עם־מלאכיו הקדושים
| 
