א. ויקהלו אליו פרושים וסופרים אחדים אשר באו מירושלים
ב. ויראו את אחדים מתלמידיו אכלים לחם בידים טמאות כי לא רחצו ויוכיחו אתם
ג. כי הפרושים וכל־היהודים לא יאכלו לחם בלתי אם־ירחצו את־ידיהם עד־הפרק כי את־קבלת הזקנים ישמרו
ד. ובבואם מן־השוק לא יאכלו בבלי רחצה ועוד רבות קבלו עליהם לשמר כמו טבילת כסות וכדים וכירות ומטות
ה. וישאלו אתו הפרושים והסופרים לאמר מדוע לא ישמרו תלמידיך את־מסרת הזקנים כי הם אכלים לחם בלי נטילת ידים
ו. ויאמר אליהם חנפי־לב היטב נבא עליכם ישעיהו ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני
ז. ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים
ח. כי מצות אלהים עזבתם ותשמרו מסרת אנשים טבילת כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים
ט. ויאמר אליהם היטבתם למאס במצות אלהים למען תנצרו את־קבלתכם
י. כי־משה אמר כבד את־אביך ואת־אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת
יא. ואתם אמרים איש כי־יאמר לאביו או לאמו קרבן כל־הנאה אשר תהנה ממנו הרי זה נדר
יב. ולא תתנו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו
יג. ותפרו את־דבר אלהים מפני מסרתכם אשר תמסרו אתם וכן רבות אתם עשים
יד. ויוסף ויקרא אל־העם ויאמר אליהם האזינו אלי כלכם והשכילו
טו. אין דבר אשר יבא בקרב האדם מחוצה־לו יוכל לטמא אתו כי אם־זה אשר יצא ממנו הוא יטמא את־האדם
טז. מי אשר־אזנים לו לשמע ישמע
יז. וכאשר שב מתוך העם הביתה וישאלו אתו תלמידיו על־דבר משלו
יח. ויאמר אליהם הכי גם־אתם עוד בבלי בינה הלא תשכילו כי כל־הבא מחוץ אל־תוך האדם לא יטמאנו
יט. כי לא־יבא אל־לבו כי אם־אל־כרשו ומשם יצא הפרשדנה אשר יזקק כל־מזון
כ. ויאמר אכן היצא מתוך האדם הוא יטמאנו
כא. כי מתוך האדם מתוך לבו יצאו יצרי מחשבות רעות זנונים גנבה ורצח
כב. נאפים אהבת בצע ורשע רמיה וזמה ורעת־עין גדופים גאות ונבלה
כג. כל־הרעות האלה מתוך האדם הן יצאות ומטמאות אתו
כד. ויקם וילך משם אל־גבול צור וצידון ויבא אל־אחד הבתים ולא אבה אשר יכירנו איש אך לא יכל להסתר
כה. כי אשה אשר בתה הילדה רוח טמאה מבעתה שמעה עליו ותמהר ותבא ותפל לרגליו
כו. והאשה יונית ומולדתה ארם־צר ותבקשהו להרחיק את־הרוח הרעה מקרב בתה
כז. ויאמר אליה ישוע נתון לבנים לשבע ראשונה כי לא־נכון לקחת את־לחם הבנים ולהשליכו לפני הכלבים
כח. ותען ותאמר אליו כן אדני אפס גם־הכלבים יאכלו תחת השלחן מפתותי לחם הבנים
כט. ויאמר אליה יען כזאת דברת לכי־לך סרה הרוח הרעה מבתך
ל. ותשב אל־ביתה ותמצא את־בתה שכבת על־מטתה והרוח הרעה סרה מעליה
לא. ויפן ויצא מגבול צור דרך צידון ויבא עד־ים הגליל בתוך גבול דכפוליס
לב. ויביאו אליו איש חרש ואלם ויפצרו־בו לשום את־ידו עליו
לג. ויקחהו מקרב העם לבדו וישם את־אצבעתיו באזניו וירק ויגע בלשונו
לד. וישא עיניו למרום ויאנח ויאמר לו אפתח אשר יאמר התפתח
לה. ויפתחו אזניו ומוסרי לשונו נתקו וידבר בשפה ברורה
לו. ויצו עליהם לבלתי יגידו לאיש וכאשר יצוה עליהם כן יוסיפו להשמיע את־הדבר ברבים
לז. ויתמהו עד־מאד לאמר כל־אשר עשה טוב מאד כי על־פיו חרשים שמעים ואלמים מדברים
| 
