א. כי דמתה מלכות השמים לבעל־הבית אשר השכים ויצא בבקר וישכר פעלים לכרמו
ב. ושכר הפעלים נקב שקל ליום וישלח אתם אל־הכרם
ג. ויצא בשעה השלישית וירא אנשים אחרים עמדים בבלי מלאכה בשוק
ד. ויאמר אליהם לכו אל־כרמי גם־אתם ודי שכרכם אתן לכם כמשפט וילכו
ה. ויוסף ויצא בשעה הששית והתשיעית ויעש כמו־כן
ו. ובשעה העשתי עשרה יצא וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם מדוע תעמדו פה כל־היום
ז. ויאמרו אליו כי לא־שכר אתנו איש ויאמר אליהם לכו אל־כרמי גם־אתם ושכרכם יתן לכם כמשפט
ח. ויהי לפנות ערב ויאמר אדון הכרם אל־פקידו קרא את־הפעלים ותן להם שכרם החל מן־האחרנים עד הראשנים
ט. ויבאו הנשכרים בשעה עשתי עשרה ויקחו שקל לאיש איש
י. והראשנים באו ויאמרו בלבם כי ישיגו יותר אך גם־המה השיגו רק שקל אחד לאיש
יא. ויקחו וילנו על־בעל הבית לאמר
יב. האחרנים האלה עבדו שעה אחת ותשו אתם כמנו אשר היינו כל־היום לשאת סבל והחרב אכלנו
יג. ויען ויאמר לאחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שקל נקבת לי שכרך
יד. קח את אשר־לך ולך ואני עם־לבי לתת לזה האחרון כמוך
טו. האין נכון לי לעשות בשלי כאשר עם־לבבי או האם רעה עינך באשר טוב אנכי
טז. ככה יהיו האחרנים ראשנים והראשנים אחרנים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים
יז. ויהי כעלות ישוע ירושלימה ויקח את־שנים עשר התלמידים לבדם ויאמר אליהם בדרך
יח. הנה אנחנו עלים ירושלימה ובן־האדם יסגר בידי ראשי הכהנים והספרים והרשיעו אתו למות
יט. והסגירו אתו לגוים להתעלל־בו ליסרו בשוטים ולצלב אתו וביום השלישי יקום
כ. אז נגשה אליו אם בני זבדי עם־בניה להשתחות לו ולבקש מידו דבר
כא. ויאמר אליה מה־בקשתך ותאמר אליו צו־נא ושני בני אלה ישבו אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך
כב. ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר תשאלון התוכלו לשתות את־הכוס אשר אני אשתה ולהטבל טבילה אשר אני נטבל ויאמרו אליו נוכל
כג. ויאמר אליהם כוסי שתה תשתו וטבילה אשר אני נטבל תטבלו אבל לשבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתת כי אם לאלה אשר יעד אתם אבי
כד. והעשרה בשמעם כזאת חרה אפם בשני האחים
כה. ויקרא ישוע ויאמר אליהם הן ידעתם כי־המשלים בגוים ימשלו בם כשרים בעבדים וגדוליהם שלטים עליהם
כו. ולא יהיה כן בקרבכם כי אם מי־החפץ להיות גדול בכם יהיה לכם למשרת
כז. ומי־מכם החפץ להיות לראש יהיה לכם לעבד
כח. כאשר גם בן־האדם לא בא למען ישרתהו אחרים כי אם־לשרת הוא ולתת את־נפשו כפר בעד רבים
כט. ויצאו מיריחו והמון עם־רב הלכים אחריו
ל. והנה שני־עורים ישבו על־הדרך ובשמעם כי ישוע עבר שם ויצעקו לאמר הושיעה־נא אדנינו בן־דוד
לא. ויגער־בם העם להחשותם והם הוסיפו לקרא ולאמר הושיעה־נא אדנינו בן־דוד
לב. ויעמד ישוע ויקרא אליהם ויאמר מה־תבקשון ואעשה לכם
לג. ויאמרו אליו אדנינו כי תפקחנה עינינו
לד. ויכמרו רחמי ישוע עליהם ויגע בעיניהם ועד־מהרה הושב להם אור עיניהם וילכו אחריו
| 
