א. ויהי כאשר באו מקרוב לירושלים אל־בית־פגי אל־הר הזיתים וישלח ישוע שנים מתלמידיו
ב. ויאמר אליהם לכו אל־הכפר אשר מנגד ומצאתם שם אתון אסורה ועיר אצלה התירום והביאום אלי
ג. וכי־יאמר איש אליכם דבר ואמרתם האדון יש־לו חפץ בם ועד מהרה ישלחם
ד. וכל־זאת היה למלאת את אשר נאמר ביד־הנביא לאמר
ה. אמרו לבת־ציון הנה מלכך יבוא לך עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות
ו. וילכו התלמידים ויעשו כאשר צוה אתם ישוע
ז. ויביאו את־האתון ואת־העיר וישימו על־גבם את־בגדיהם והוא ישב עליהם
ח. ורבים מן־העם פרשו את־בגדיהם על־פני הדרך ויש מהם אשר כרתו זמרות מן־העצים וישטחו אתן שמה
ט. והמון העם ההלך מלפניו ומאחריו ענו לאמר הושע־נא לבן־דוד ברוך הבא בשם יהוה הושע־נא בשמי מרום
י. ובבאו ירושלים ותהום כל־העיר לאמר מי הוא זה
יא. ויאמרו המון העם זה הוא הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל
יב. ויבוא ישוע אל־מקדש האלהים ויגרש משם כל־המוכרים והקונים במקדש ויהפך את־שלחנות מחלפי הכסף ואת־מושבות מכרי היונים
יג. ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית־תפלה יקרא ואתם עשיתם אתו למערת פריצים
יד. ויגשו אליו עורים ופסחים בבית המקדש וירפאם
טו. ויראו ראשי הכהנים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים קראים וענים במקדש הושע־נא לבן־דוד ויחר להם
טז. ויאמרו אליו הכי שמעת מה אלה אמרים ויאמר אליהם ישוע הן הלא קראתם מפי עוללים ויונקים יסדת עז
יז. ויעזבם ויצא אל־מחוץ לעיר אל־בית־עניה וילן שם
יח. וישב העירה בבקר והוא רעב
יט. וירא תאנה אחת בדרך ויקרב אליה ולא־מצא בה מאומה זולתי עלים לבדם ויאמר לה לא־תעשי עוד פרי מעתה ועד־עולם ותיבש התאנה פתאם
כ. והתלמידים ראו ויתמהו לאמר איך יבשה התאנה פתאם
כא. ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אני אמר לכם אם־יש בכם אמונה ואינכם פסחים על־שתי הסעפים לא לבד כמעשה הזה אשר נעשה לתאנה תעשו כי אם־גם תאמרו להר הזה הנשא והתנפל אל־תוך הים ויהי כן
כב. וכל־דבר אשר תשאלו בתפלה אם רק באמונה שאלתם יתן לכם
כג. ויבא אל־המקדש ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם בעודו מלמד לעם ויאמרו באיזה רשיון אתה עשה אלה ומי־נתן לך הרשיון הזה
כד. ויען ישוע ויאמר אליהם אשאל מכם גם־אנכי שאלה אחת ואם־תגידו לי גם־אנכי אגיד לכם באיזה רשיון אני עשה אלה
כה. טבילת יוחנן מפי־מי היתה מצותה מן־השמים או מבני־אדם ויהי הם שקלים בדעתם לאמר אם נאמר מן־השמים יאמר לנו ומדוע לא האמנתם לו
כו. ואם נאמר מבני אדם יראים אנחנו את־המון העם כי־כלם חשבו את־יוחנן לנביא
כז. ויענו את־ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם־אני לא אגיד לכם באיזה רשיון אני עשה אלה
כח. אבל מה־יחשב לבכם איש היה ולו שני בנים ויבא אל־האחד ויאמר לכה־בני ועבד היום את־כרמי
כט. ויען ויאמר לא חפצתי ואחרי־כן נהפך עליו לבו וילך
ל. ויבא אל־השני וידבר כדבר הזה ויען ויאמר הנני אדני ולא הלך
לא. מי משניהם מלא אחר רצון אביו ויאמרו הראשון ויאמר עליהם ישוע אמן אני אמר לכם כי המוכסים והזנות יקדימו לבא למלכות האלהים מכם
לב. כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו והמוכסים והזנות האמינו לו ואתם ראיתם כל־זאת ולא השיבתם אל־לבכם להאמין לו
לג. שמעו משל אחר איש היה בעל־בית אשר נטע כרם ויעזקהו מסביב ויקב חצב בו ויבן מגדל בתוכו ונתן אתו לנטרים והלך מחוץ לארץ
לד. כבא עת הבציר שלח את־עבדיו אל־הנטרים להביא את־פריו
לה. ויתפשו הנטרים בעבדיו ויכו את־אחד מהם ואת־אחר הרגו ואת־אחר סקלו
לו. ויוסף וישלח עבדים אחרים רבים מן־הראשנים וגם־להם עשו כן
לז. ואחרי־כן שלח אליהם את־בנו כי אמר את־בני ייראו
לח. והנטרים כראותם את־הבן ויאמרו איש אל־אחיו הנה היורש לכו ונהרגהו ונירש לנו את־ירשתו
לט. ויתפשו בו וישליכהו אל־מחוץ לכרם ויהרגהו
מ. ועתה כבא בעל הכרם מה־יעשה לנטרים ההם
מא. ויאמרו אליו השמד ישמיד את־בני הבליעל האלה ונתן כרמו לנטרים אחרים אשר יתנו לו את־פריו בעתו
מב. ויאמר אליהם ישוע הלא קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו
מג. על־כן אני אמר לכם כי תוסר מלכות האלהים מכם ותנתן לגוי אשר יתן את־פריה
מד. והנפל על־האבן הזאת יתפורר וכל־מי אשר תפל עליו תדכאנו לעפר
מה. וראשי הכהנים והפרושים בשמעם את־משליו ידעו כי עליהם דבר
מו. ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי חשבו אתו לנביא
| 
