א. וינתן־לי קנה דומה לקנה המדה ויעמד המלאך ויאמר קום ומד את־היכל האלהים ואת־המזבח ואת־מקום המשתחוים שם
ב. ונתשת את־חצר ההיכל החיצון ולא תמד אתו כי־נתן בידי הגוים ורמסו את־עיר הקדש ארבעים ושנים חדש
ג. ונתתי לשני עדי ונבאו ימים אלף מאתים וששים בלבוש שק
ד. אלה הם שני הזיתים ושתי המנרות העמדים על־אלהי הארץ
ה. וכי־יבקש איש לנגע בם תצא אש מפיהם ותאכל את־איביהם מות ימות כל־המבקש לנגע בם לרעה
ו. והם יש־לאל ידם לעצר את־השמים לבלתי היות מטר כל־ימי נבואתם ויש לאל ידם להפך את־המים לדם ולהכות את־הארץ בכל־מכה כדי חפצם
ז. וככלות עדותם תלחם־בם החיה העלה מן־התהום תגבר עליהם ותהרג אתם
ח. ופגריהם יפלו ברחוב העיר הגדלה הנקראת בשפת משל סדום ומצרים אשר שם־נצלב גם־אדניהם
ט. ורבים מן־העמים והמשפחות והלשנות והגוים יראו את־פגריהם שלשת ימים וחצי ולא יתנו לקבר את־החללים במקום קבר
י. וישבי הארץ ישישו יגילו עליהם וישלחו מנות איש לרעהו אחרי אשר עכרו שני הנביאים האלה את־ישבי הארץ
יא. ובמלאת שלשת ימים וחצי בא בהם רוח חיים מאת האלהים ויעמדו על־רגליהם וחתת אלהים נפלה על־כל־ראיהם
יב. וישמעו קול גדול קרא אליהם מן־השמים לאמר עלו הנה ויעלו בענן השמים ועיני איביהם ראות
יג. ויהי רעש גדול בעת ההיא ותפל עשירית העיר ושבעת אלפים אנשים למספר שמות מתו ברעש והנשארים רעדה אחזתם ויתנו כבוד לאלהי השמים
יד. נהי השני חלף הלך־לו ונהי השלישי עד־מהרה הנה בא
טו. ויתקע המלאך השביעי וקלות גדולים נשמעו בשמים לאמר היתה ממלכת הארץ לאדנינו ולמשיחו והוא ימלך לעולם ועד
טז. ועשרים וארבעה הזקנים הישבים לפני האלהים על־כסאותם נפלו על־פניהם וישתחוו לאלהים
יז. ויאמרו מודים אנחנו לך יהוה אלהי צבאות הוה והיה ויבוא כי לבשת עז גדלך ותמלך
יח. הגוים רגשו בחרות אפם עד בא חרון אפך ויום המשפט לישני עפר ולתת שכר לעבדיך הנביאים והקדושים ויראי שמך הקטנים עם־הגדלים ולעכר את־עכרי הארץ
יט. אז נפתח היכל האלהים בשמים וארון בריתו נראה שם במקדשו ויתמלטו ברקים וקולת רעמים וזועהוברד כבד
| 
