א. ואות גדול נראה אז בשמים אשה עטה מעטה שמש ולבנה תחת רגליה ועל־ראשה יציץ נזר שנים עשר כוכבים
ב. והיא הרה ללת ותזעק בחבליה כי נהפכו עליה צריה
ג. וירא אות שני בשמים והנה תנין גדול כמראה אש ולו שבעה ראשים ועשר קרנים ועל־ראשיו שבע כתרות
ד. ויסחב בזנבו שלישית מן־כוכבי השמים וישליכם ארצה ויעמד התנין לפני האשה לעת לדתה לבלע את־בנה בהולדו
ה. והיא ילדה את־בנה בן זכר אשר עתד לרעות את־הגוים כלם בשבט ברזל וילקח בנה אל־האלהים אל־כסאו
ו. והאשה ברחה לה המדברה אשר־שם הוכן־לה מקום על־פי האלהים לכלכל אתה שם ימים אלף ומאתים וששים
ז. ותהי מלחמה בשמים מיכאל וצבאיו ערכו קרב עם־התנין והתנין וצבאיו נלחמו עמם
ח. ולא יכלו להם ומקומם לא נמצא עוד בשמים
ט. וישליכו את־התנין הגדול הוא הנחש הקדמני אשר קראו לו שוטן ושטן אשר הדיח כל־ישבי תבל אתו ואת־מלאכיו עמו השליכו ארצה
י. ואשמע קול גדול בשמים לאמר היום באה ישועת אלהינו גבורתו ומלכותו וממשלת משיחו כי־הורד שוטן אחינו אשר־עמד לשטנם לפני אלהינו יומם ולילה
יא. והם גברו עליו בדם השה ובעדות פיהם ולא־אהבו את־נפשם עד־מות
יב. על־כן רנו שמים וצהלו אתם השכנים שם אוי לישבי הארץ ולשכני הים כי־ירד אליכם השטן וחמתו גדולה מדעתו כי תקצר עתו
יג. וכראות התנין כי הורד ארצה וירדף אחרי האשה אשר ילדה את בן הזכר
יד. ויתנו לאשה שתי כנפים כנפי הנשר הגדול ותעף המדברה אל־המקום אשר יכלכלו אתה מועד מועדים וחצי מפני הנחש
טו. ויקא הנחש נהר־מים מפיו אחרי האשה לשטפה בנהר
טז. ותעזר הארץ לאשה ותפתח הארץ את־פיה ותבלע את־הנהר אשר־הקיא התנין מפיו
יז. ויקצף התנין על־האשה וילך להלחם ביתר זרעה שמרי מצותאלהים ועדות ישוע המשיח אתם
| 
