חזון יוחנן, Chapter 16 טז

א. ואשמע קול גדול מן־ההיכל קרא אל־שבעת המלאכים לאמר לכו והריקו את־שבעה המזרקים המכילים חמת האלהים על־הארץ    ב. וילך הראשון וירק את־מזרקו על־הארץ ויהי לשחין רע פרח באנשים אשר תו החיה בהם והמשתחוים אל־צלמה    ג. וירק השני את־מזרקו אל־תוך הים ויהי לדם כדם אשר יזובו פגרים מתים ותמת כל־נפש חיה אשר בים    ד. וירק השלישי את־מזרקו על־הנהרות ועל־מעיני מים ויהפכו לדם    ה. ואשמע את־מלאך המים אמר צדיק אתה יהוה ההוה והיה ויהיה כי־כן חרצת    ו. הם שפכו דם קדשים ונביאים ואתה השקיתם דם כי־כן יאתה להם    ז. ואשמע קול מן־המזבח אמר אמן משפטך יהוה אלהים אל שדי אמת וצדק    ח. והרביעי הריק את־מזרקו על־פני השמש וינתן־לו ללהט את־האנשים באש    ט. ויצרבו האנשים בלהט נורא מאד ויגדפו את־שם אלהים השליט על־המגפות האלה ולא שבו לתת־לו כבוד    י. וירק החמישי את־מזרקו על־כסא החיה ותחשך מלכותה וינשכו את־לשונם מרב כאבם    יא. ויגדפו את־אלהי השמים מפני המכאוב והשחין ולא שבו ממעשיהם    יב. וירק הששי את־מזרקו אל־תוך הנהר הגדול נהר־פרת ויחרבו מימיו לפנות דרך לפני המלכים הבאים ממזרח־שמש    יג. וארא שלשה רוחות טמאים כתבנית צפרדעים יצאים מפי התנין ומפי החיה ומפי נביא השקר    יד. כי הם רוחות השדים העשים מופתים ובאים אל־מלכי ארץ ותבל כלה לאסף אתם למלחמה ליום הגדול הוא יום אלהי צבאות    טו. הנני בא כגנב אשרי האיש הנעור ואת־בגדיו הוא נצר לבלתי ילך ערם וראו את־ערותו    טז. והם הקהילו אתם אל־המקום אשר העברים יקראו לו הר מגדו    יז. והשביעי הריק את־מזרקו על־פני רקיע השמים ויצא קול גדול מן־ההיכל העליון מן־הכסא לאמר נעשתה    יח. והנה נשמעו קלות וברקים ורעמים ויהי רעש גדול אשר לא־היה כמהו למן־היות אדם על־הארץ כי גדל הרעש עד־מאד    יט. ותחלק העיר הגדולה לשלשה חלקים ערי הגוים נפלו ובבל הגדולה נפקדה לפני האלהים להשקותה כוס יין חמת אפו    כ. נדדו איי הים וההרים נעתקו ממקומם ואינם    כא. ומן־השמים המטירו ברד כבד כככר על־ראשי האנשים ויגדפו האנשים את־האלהים על־דבר מגפת הברד כי־כבדה מכתו עד־מאד