א. ויבא אחד מן־שבעת המלאכים נשאי שבעת המזרקים וידבר עמדי לאמר אלי בא ואראך את־משפט הזונה הגדולה הישבת על־מים רבים
ב. אשר זנו אחריה מלכי הארץ וישבי תבל השתכרו מיין תזנתה
ג. ויוליכני ברוח המדברה וארא אשה ישבת על־חיה אדמה כתולע מלאה שמות גדופים ושבעה ראשים לה ועשר קרנים
ד. והאשה לבושה ארגמן ושני תולעת ועטה זהב אבני־חפץ ופנינים וכוס זהב בידה מלאה שקוצים ותועבות זנוניה
ה. ועל־מצחה כתוב שם בדרך סוד בבל הגדולה היא אם הזנות ושקוצי הארץ
ו. וארא את־האשה שכרה מדם הקדושים ועדי ישוע ושמה אחזתני עד־מאד מראות אתה
ז. ויאמר אלי המלאך למה זה תשתומם הנני מגיד לך סוד האשה והחיה הנשאת אתה בעלת שבעה ראשים ועשר קרנים
ח. החיה אשר ראתה עינך היתה בארץ אחרי־כן חלפה לה ועוד תעלה מן־התהום ולאבדון תרד וישבי תבל אשר לא נכתבו שמותם בספר החיים מראש מקדמי ארץ שמה תאחזם בראתם את־החיה אשר היתה ואיננה ועתידה לבא
ט. פה איש תבונות יבין שבעה הראשים שבעה הרים הם אשר האשה ישבת עליהם
י. והמלכים שבעה הם חמשה מהם נפלו אחד מלך כיום והאחרון לא־בא עוד והיה כי יבא יעמד אך לזמן קטן
יא. והחיה אשר היתה ואיננה הוא מלך שמיני ומן־השבעה הוא ולאבדון ילך
יב. ועשר הקרנים אשר ראית עשרה מלכים הם אשר לא הגיעו עוד למלוכה כי אם־כמלכים ימשלו שעה אחת עם־החיה
יג. ורוח אחד בהם ואת־חילם וממשלתם יתנו אל־החיה
יד. והם ילחמו את־השה והשה יגבר עליהם כי הוא אדון האדנים ומלך המלכים וצבאיו עמו קריאי אל בחיריו ונאמניו
טו. ויוסף ויאמר אלי המים אשר ראית אשר ישבת שם הזונה הם עמים וקהל עמים וגוים ולשנות
טז. ועשר הקרנים אשר ראית עם־החיה הם יחדו ישנאוה את־הזונה והציגוה שממה וערמה ואכלו את־בשרה ושרפוה כליל באש
יז. כי האלהים נתן בלבן למלא את־עצתו ולהיות להן דעה אחת לתת את־ממשלתן לחיה עד כי־יתמו דברי האלהים מהחל ועד־כלה
יח. והאשה אשר ראית היא העיר הגדולה שרתי בממלכות הארץ
| 
