א. אחי תאות לבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו
ב. כי עדות אני להם כי קנאת אלהים אתם אך לא־בהשכל
ג. כי מאשר צדקת אלהים השכילו ויתאמצו להקים צדקת נפשם לא נכנע לבם לפני צדקת אלהים
ד. כי תכלית התורה הוא המשיח לצדקה לכל־המאמין בו
ה. כי משה כתב על־הצדקה לפי משפטי התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם
ו. והצדקה ממקור האמונה תקרא כזאת אל־תאמר בלבבך מי יעלה השמימה זה הוא להוריד את־המשיח
ז. או מי־ירד שאלה זה הוא להעלות את־המשיח מן־המתים
ח. ומה היא אמרת כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך וזה הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים
ט. כי אם־בפיך תודה כי ישוע הוא האדון ובלבבך תאמין כי אלהים הקימו מן־המתים תושע
י. כי בלבבו יאמין בו האדם והיה־לו לצדקה ובפיהו יודה־לו והיה־לו לישועה
יא. כי הכתוב אמר והמאמין בו לא יבוש
יב. ואין מבדיל בין־יהודי ליוני כי הלא הוא אדון־כל ורב חסד לכל־קראיו
יג. כי־כל אשר־יקרא בשם יהוה ימלט
יד. אכן איך יקראו אליו אשר לא האמינו־בו ואיך יאמינו־בו אשר לא שמעו עליו ואיך ישמעו באין מגיד
טו. ואיך יגידו אם־אין שלח אתם ככתוב מה־נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב
טז. אך לא־כלם שמעו אל־הבשרה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו
יז. אשר לזאת האמונה באה מפי השמועה והשמועה היא בדבר אלהים
יח. אך אני אמר הכי לא שמעו הלא בכל־הארץ יצא קולם ובקצה תבל מליהם
יט. ועוד אני אמר הכי לא ידע ישראל ומקדם אמר משה אני אקניאכם בלא־עם בגוי נבל אכעיסכם
כ. וישעיה יעז לאמר נמצאתי ללא בקשני נגליתי ללוא שאלוני
כא. ועל־ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל־היום אל־עם סורר ומרה
| 
