הרומיים, Chapter 11 יא

א. ואני אמר כיום הכי השליך אלהים את־עמו מעל־פניו חלילה גם־אנכי ישראלי אני מזרע אברהם למטה בנימין    ב. לא־השליך אלהים מעל־פניו את־עמו אשר ידעו מקדם הלא ידעתם את־אשר יאמר הכתוב באליהו בהתאוננו על־ישראל לפני אלהים לאמר    ג. יהוה את־נביאיך הרגו ואת־מזבחתיך הרסו ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי לקחתה    ד. ומה יענה אתו דבר אלהים השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא־כרעו על־ברכים לבעל    ה. וכן גם־ביום הזה השאיר לו שארית כאשר בחר בהם בחסד    ו. ואם בחסד לא עשה זאת עוד בשכר מעשה כי אם־כן החסד איננו עוד חסד ואם־היתה מתוך המעשים איננו־עוד חסד כי אם־כן המעשה יחדל להיות מעשה    ז. ועתה מה אפוא בני ישראל לא השיגו את־אשר בקשו רק הנבחרים השיגו והנותרים הכו בעורון    ח. ככתוב נתן להם יהוה רוח תרדמה עינים לא לראות ואזנים לא לשמע עד־היום הזה    ט. ודוד אמר יהי שלחנם לפח ולרשת ולמוקש ולשלומים להם    י. תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד    יא. ואני אמר כיום הכי נוקשו למען יפלו ולא יוסיפו קום חלילה אך במפלתם יצאה ישועה לגויים למען הקניאם    יב. אך אם־מפלתם היתה תשועת העולם ונזקם לחיל גוים אף כי קומם והם מלאים    יג. ואליכם הגוים אני דבר אחרי אשר שליח לגויים אנכי את־משמרתי אכבדה    יד. אולי אקניא את־בני עמי ובשרי והושעתי לאחדים מהם    טו. כי אם־מאשר נדחו באה עת רצון לישבי תבל מה־אפוא תהיה לעת יקבצו הלא חיים מן־המתים    טז. ואם־ראשית הערסה קדש כן גם־העריסה ואם־שרש העץ קדש כן גם־ענפיו    יז. וכי נקטפו מן־הענפים ואתה זית היער נטעת במקומם ותתערה בשרש הזית ובדשנו    יח. אל־תתנשא על־הענפים ואם־תתנשא זכר כי לא אתה תשא את־השרש כי אם־השרש ישא אתך    יט. והן תענה הלא נקטפו הענפים להרכיב אתי עליהם    כ. כן דברת הן נקטפו בחסר אמונתם ואתה נצב באמונתך אל־יגבה לבך כי אם־ירא    כא. כי אם־לא חמל אלהים על־הענפים האזרחים הלא גם־עליך לא־יחמל    כב. שור־נא אפוא חסד אלהים ומשפטו הנורא לאלה הנוקשים משפט נורא ולך חסד אלהים אם־ארחות חסד תשמר ואם־אין גם־אתה תגדע    כג. וגם־הם אם־לא יחזיקו בחסר אמונתם יטעו כי־יכל אלהים לשוב לטעת אתם    כד. כי אם־אתה נקטפת מזית היער באדמת מולדתו ונטעת במו־זית טוב אשר לא כחקך אף־כי הענפים האזרחים במו־זיתם יטעו    כה. כי אין־נפשי לכסות מכם אחי את־הסוד הזה פן־תהיו חכמים בעיניכם כי ישראל הכה בעורון מקצה אחד עד כי־יבא מלא הגוים    כו. ובכן כל־ישראל יושע ככתוב ובא מציון גואל וישיב פשע מיעקב    כז. ואני זאת בריתי אותם כי־אסלח לעונם    כח. הן בדבר הבשורה שנואים הם בגללכם אך בדבר הבחירה אהובים הם בגלל האבות    כט. כי לא־ינחם אלהים על־מתנת ידו ועל־קריאת פיהו    ל. כי כאשר גם־אתם לפנים לא האמנתם באלהים ועתה רחמתם עקב חסר אמונתם    לא. כן גם־הם לא האמינו עתה למען עקב רחמיכם גם־המה ירחמו    לב. כי־הסגיר אלהים את־כלם ללא־אמונה למען ירחם על־כלמו    לג. מה־עמק תהום החכמה והדעת לאלהים מי יחקר משפטיו ודרכיו מי ימצא    לד. כי מי־תכן את־רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו    לה. או מי־הקדים לתת אליו וישלם לו    לו. כי הכל מידו הכל בו והכל לו הוא אשר־לו הכבוד לעולם ועד אמן