השליחים, Chapter 12 יב

א. בעת ההיא שלח הורדוס המלך את־ידו באנשי העדה לענותם    ב. ויהרג את־יעקב אחי יוחנן בחרב    ג. וירא כי־טוב הדבר בעיני היהודים ויוסף ויתפש גם־את־פטרוס והימים ימי חג־המצות    ד. ויחזק־בו ויתנהו בבית הכלא וישמרהו ארבע מחלקות אנשי הצבא ארבעה ארבעה כל־מחלקה כי אמר להעמידו לפני העם אחרי הפסח    ה. ויהי פטרוס עצור בבית כלאו אך העדה העתירה בעדו אל־אלהים בחזקה    ו. ואחרי אשר חפץ הורדוס להביאו למשפט בלילה ההוא שכב פטרוס על־משכבו בין שני אנשים חמשים אסור בשנים כבלים ושמרי בית הכלא נצבים על־הסף    ז. והנה מלאך יהוה נצב עליו ואור נגה בלשכתו ויגע בכף ירך פטרוס ויעירהו לאמר קום מהר וימסו אסוריו מעל ידיו    ח. ויאמר אליו המלאך חגר מתניך ונעליך שים ברגליך ויעש כן ויאמר אליו ואת־מעילך עטה ולך אחרי    ט. ויצא וילך אחריו ונפשו לא ידעה אם־אמת הוא אשר נעשה לו ביד המלאך כי כחזיון נראה בעיניו    י. ויעברו את־טור השמרים הראשונים ואת־טור השניים ויבאו אל־שער הברזל היצא העירה אשר נפתח לפניהם מאליו ויצאו בו ויעברו רחוב אחד ויעל המלאך מעליו פתאם    יא. ויאמר פטרוס כשוב דעתו אליו עתה ידעתי אל־נכון כי שלח יהוה את־מלאכו ויצילני מכף הורדוס ומכל־צדית עם־היהודים    יב. עודנו מדבר אל־לבו ויבא אל־בית מרים אם יוחנן המכנה מרקוס ושם רבים נקהלים ומתפללים    יג. וידפק על־דלת השער ותבא נערה אחת לקול הדפק ושמה רודי    יד. ותכר את־קול פטרוס ומשמחתה לא־פתחה לו את־הדלת כי אם־רצה הביתה ותגד להם כי־פטרוס עמד על־הפתח    טו. ויאמרו אליה משתגעה את והיא אמרה לא כי־כן הדבר אז אמרו כי־מלאכו הוא    טז. ופטרוס הוסיף לדפק ויפתחו ויראו אתו ויהי לפלא בעיניהם    יז. וינף ידו להם לחשות ויספר להם את אשר־הוציאו האדון מבית הכלא ויאמר הגידו זאת ליעקב ולאחים ויצא וילך־לו למקום אחר    יח. הבקר אור ומהומה רבה היתה בין אנשי הצבא לאמר מה־היה לפטרוס    יט. והורדוס דרש אתו ולא מצאו ויחקר את־השמרים ויתן דתו להמיתם וירד מיהודה אל־קסרין וישב שם    כ. אז חרה אפו בצרים ובצדנים והם באו אליו בלב אחד וידברו על־לב בלסטוס אשר על־חדר המלך להפגיע בעדם ולעשות שלום להם כי מארץ המלך הוציאו להם את־שבר רעבון ארצותם    כא. ויהי היום יום מועד וילבש הורדוס בגדי מלכות וישב על־כסא המשפט וישא אליהם מדברתיו    כב. ויריעו האם לאמר קול אלהים הוא ולא קול אדם    כג. ויכהו מלאך־יהוה כרגע כי לא־נתן כבוד לאלהים ויאכלהו תולעים וימת    כד. ודבר אלהים עלה עלה ורב    כה. וישובו בר־נבא ושאול מירושלים אחרי אשר מלאו את־פקדתם הנתונה להם ויקחו אתם את־יוחנן המכנה מרקוס