א. ויהיו בקהל אשר באנטיוכיא נביאים ומלמדים ואלה שמותם בר־נבא ושמעון הנקרא גם־ניגר ולוקיוס הקוריני ומנחם אשר היה אמון עם־הורדוס טטררך ושאול
ב. ובעבודתם את־יהוה ובצומם היה דבר רוח הקדש הבדילו־נא לי את־בר־נבא ואת־שאול לעשות במלאכה אשר קראתים לה
ג. ויצומו ויתפללו ויסמכו את־ידיהם עליהם וישלחום
ד. וילכו שליחי רוח הקדש האלה אל־סלוקיא ושם ירדו באניה לבא אל־קפרוס
ה. בבואם עירה סלמים הגידו את־דבר האלהים בבתי־הכנסת אשר ליהודים וגם־יוחנן היה עמם לשרתם
ו. ויהי כאשר תמו לסבב בכל־האי עד־פפוס וימצאו שם איש מכשף ונביא־שקר והוא איש יהודי ושמו בר־ישוע
ז. הוא היה עם־סרגיוס פולוס נציב האי וזה איש חכם־לב קרא את־בר־נבא ואת־שאול לבוא אליו לשמע מפיהם דבר האלהים
ח. ואלימא המכשף כי־כן מתרגם שמו היה להם לשטן כי יזם להסב את־הנציב מהאמין
ט. רק שאול אשר נקרא גם־פולוס מלא רוח הקדש השגיח אליו
י. ויקרא הוי בן־בליעל מלא כל־ערמה ומרמה ושונא כל־צדק הכי לא תחדל עוד מעקש את־דרכי יהוה הישרים
יא. ועתה הנה יד־יהוה תגע בך והיית עור עד למלא־ימים ואור השמש לא תראה ובן רגע כדברו היתה עליו אפלה וחשכה ויתע ויגשש אנה ואנה למצא איש לנחתו בידו
יב. כראות הנציב את־אשר נעשה האמין וישתאה לתורת האדון
יג. וישב פולוס והנלוים עליו מפפוס באניה ויעלו אל־פרגי אשר בפמפוליא ושם נפרד יוחנן מעליהם לשוב ירושלים
יד. והם נסעו מפרגי וילכו אל־אנטיוכיא אשר בפיסדיא ויבאו ביום השבת אל־בית־הכנסת וישבו
טו. ויהי אחרי הקרא בתורה ובנביא וישלחו ראשי בית־הכנסת לאמר להם אנשים אחים אם־יש לכם דבר להוכח את־העם דברו
טז. ויעמד פולוס וינפף ידו ויאמר אנשי ישראל וגם־היראים את־האלהים שמעוני
יז. אלהי ישראל אלהי העם הזה הוא בחר באבותינו וירם קרן לעם בהיותם גרים בארץ מצרים והוא הוציאם משם בזרע נטויה
יח. וישא אתם ויכלכלם ארבעים שנה במדבר
יט. וישמד מפניהם שבעה גוים בארץ כנען ויפל להם בחבל את־אדמתם לירשת נחלה
כ. אחרי־כן נתן להם שפטים לשפטם כארבע מאות וחמשים שנה עד־שמואל הנביא
כא. בימיו שאלו למלך עליהם מלך והאלהים נתן להם את־שאול בן־קיש איש ימיני למלך עליהם ארבעים שנה
כב. ואחרי הסירו אתו ממלך הקים את־דוד למלך עליהם אשר אמר עליו ויעידנו מצאתי את־דוד בן־ישי איש כלבבי אשר כל־חפצי ישלים
כג. מזרעו הביא האלהים כדברו את־ישוע לישראל למושיע
כד. ויהי אחרי קרא יוחנן אל־כל־עם ישראל לתשובה ולהטבל לפני באו
כה. וככלות יוחנן את־מרוצתו אמר ומה־תחשבון עלי מי־אני לא אני הוא כי הנה אחר בא אחרי והוא אשר קלתי מהתר־לו שרוך נעליו אשר ברגליו
כו. אתם אנשים אחים זרע אברהם וכל־יראי אלהים הנמצאים בתוככם אלינו דבר הישועה הזאת שלוח
כז. כי־הישבים בירושלים וראשיהם יען אשר לא ידעו אתו ואת־דברי הנביאים הנקראים מדי שבת בשבתו מלאו אתם במשפטם אשר שפטהו
כח. ואף כי־לא מצאו־בו חטא משפט־מות בקשו מאת פילטוס להמיתו
כט. כבצעם את־הכל אשר כתוב עליו הורדהו מעל העץ וישכיבהו בקבר
ל. והאלהים הקימו מעם־המתים
לא. והוא ימים רבים נגלה נגלה אל־אשר עלו עמו מהגליל לירושלים ואשר עתה כיום הם עדים לו נגד העם
לב. וכה אנחנו מודיעים לכם כי שבועתו לאבתינו
לג. הקים אלהים עתה לבנינו את־דברו בהקימו את־ישוע כאשר גם כתוב במזמור השני בני אתה אני היום ילדתיך
לד. ובדבר אשר הקים אתו מבין המתים אשר לא ישוב עוד לשחת־בלי כה אמר אתן לכם חסדי דוד הנאמנים
לה. על־כן הוא אמר עוד במזמר אחר לא־תתן חסידך לראות שחת
לו. כי דוד אחרי לכתו בדרתיו בעצת אלהים הוא גוע ויאסף אל־אבותיו וירא שחת
לז. אך־זה אשר האלהים הקימו הוא לא־ראה שחת
לח. לכן אנשים אחים יודע לכם כי על־ידי־זה הגד לכם סליחת החטאים
לט. כי־בכל אשר לא־נצדקתם בתורת משה כל־המאמין יצדק־בו
מ. לכן השמרו לכם פן־יבוא עליכם אשר כתוב בנביאים
מא. ראו אתם בזים והתמהו ושמו כי־פעל פעל אני בימיכם פעל אשר לא תאמינו כי־יספר לכם
מב. ויהי בצאתם ויבקשום לדבר אליהם כדברים האלה עוד שנית גם־ביום השבת האחר
מג. בהפרד הקהל נטו יהודים רבים וגרים היראים את־יהוה וילכו אחרי פולוס ובר־נבא והם אמרו להם ויזהירום להיות דבקים בחסד האלהים
מד. ויהי ביום השבת האחר ותקהל כמעט כל־העיר לשמע את־דבר יהוה
מה. אולם כראות היהודים את־המון העם נהפך לבם לקנאה ויהיו מלעיבים בפולוס וכל־דבריו עצבו
מו. ויענו אתם פולוס ובר־נבא באמץ לב ויאמרו היה תהיו אתם הראשונים להשמיעכם את־דבר האלהים ואתם הנכם בוזים לו הלא מריכם ענה בכם כי לא נחשבים אתם להכתב לחיי עולם לכן סבנו מכם ונשע אל־הגוים
מז. כי כה צוה עלינו האדון לאמר ונתתיך לאור גוים להיות לישועה עד־קצה הארץ
מח. וישמעו הגוים וישמחו ויהללו את־דבר יהוה ויאמינו כלם אשר נפקדו לחיי עולם
מט. ויהי דבר יהוה נפרץ בכל־המקום מסביב
נ. רק היהודים הצו ויסיתו את־הנשים היקרות ויראות יהוה ואת־ראשי העיר לקצף־קצף על־פולוס ועל־בר־נבא ויגרשום מגו גבולם
נא. והם נערו את־אבק רגליהם עליהם וילכו לאיקניון
נב. והתלמידים נמלאו שמחה ורוח הקדש
| 
