השליחים, Chapter 20 כ

א. ויהי אחרי המהומה ופולוס אסף את־התלמידים וידבר על־לבם ובברכתו אתם לשלום נפרד מהם ויצא ללכת אל־מקדוניא    ב. ואחרי עברו במדינות ההן ואמצו את־לבותם במדברתיו הרבים בא אל־ארץ יון    ג. ויהי אחרי שבתו שם שלשה חדשים ותשאהו רוחו ללכת אל־סוריא רק מאשר טמנו לו היהודים מוקש על־כן נועץ לשוב דרך מקדוניא    ד. וילוו אליו ללותו בדרך עד־אסיא סופטרוס בן־פורס הברואי ומהתסלניקים ארסטרכוס וסקונדוס וגיוס הדרבי וטימותיוס ומאסיא טוכיקוס וטרופימוס    ה. ואלה הלכו לפנינו ויחכו לנו בטרואס עד־באנו    ו. ואנחנו עברנו מפילפי באניה אחרי תם חג־המצות ונהי בדרך חמישה ימים עד־באנו אליהם אל־טרואס ונשב־שם שבעת ימים    ז. ביום הראשון בשבת ואנחנו נאספים לפרס את־הלחם ופולוס נשא מדברתיו אליהם יען היה עם־לבו ללכת מהם ביום המחרת וירב מדברתיו עד חצי הלילה    ח. ונרות רבים האירו בעליה אשר שם היינו נאספים    ט. והנה נער אחד ושמו אבטוכוס בשבתו על־סף החלון בהאריך פולוס להטיף אמרותיו נם שנתו ותתקפהו השנה ויפל ארצה מן־העליה אשר גבה לה שלש קומות וישאהו והוא מת    י. וירד פולוס ויתמודד עליו ויחזק־בו ויאמר אל־נא תצעקו כי עוד נשמתו בו    יא. וישב ויעל ויפרס את־הלחם ויאכל וירב לדבר אתם עד־עלות השחר וילך    יב. ואת־הנער העלו חי ויתנחמו בו לא־מעט    יג. ואנחנו קדמנו לרדת באניה ונעבר אל־אסוס לכנוס שם אלינו את־פולוס כי־כן צוה והוא אוה לבא שם רגלי דרך היבשה    יד. ויפגש אתנו באסוס ונקח אתו אלינו ונבא אל־מיטוליני    טו. משם עברנו באניה ונבא ביום המחר אל־נכח כיוס וביום השלישי עברנו אל־סמוס ונלן בטרוגוליון ונבא למחרתו אל־מיליטוס    טז. כי־יעץ פולוס לחלוף על־פני אפסוס לבלי היות לו סבה להתמהמה באסיא באשר היה נחפז בכל־יכלתו להגיע עד־ירושלים ליום חג־השבעות    יז. וממליטוס שלח אל־אפסוס לקרא את־זקני העדה לבאם אליו שמה    יח. וכבאם אמר אליהם אתם ידעתם את־דרכי ופעלתי לפניכם בכל־הימים אשר ישבתי בתוככם למן־היום הראשון אשר דרכה כף־רגלי על־אדמת אסיא    יט. אשר עבדתי את־האדון בענוה גדולה ובדמעות בתלאות אשר מצאני על־ידי היהודים אשר יקשו לי    כ. אשר לא־כחדתי מכם כל־הטוב לכם כי אם־הגדתי ואלמדכם מה הטוב בחוצות ובבתים    כא. יען קראתי גם־ליהודים וגם־ליונים כי ישובון אל־האלהים והאמינו באדנינו ישוע המשיח    כב. ועתה הנני ממשך על־פי הרוח להלך ירושלימה ואני לא ידעתי דבר־מה יקרני שם    כג. זולתי אשר־רוח הקדש ינבא עלי בכל־עיר ועיר לאמר כי־כבלים וחבלים נכנו לי    כד. אבל־נפשי לא תיקר לי מתתה למען מלא וכלה את־מרוצתי ואת־פקדתי השומה עלי מאת האדון ישוע להודיע את־בשרת חסד אלהים    כה. ועתה הנה־נא ידעתי כי אתם כלכם אשר בימי מהלכי ומסעי הוריתי אתכם את־מלכות האלהים כי לא־תספון עוד לראות את־פני    כו. על־כן עד אני היום בפניכם כי־נקי אנכי מדמי כלכם    כז. כי אני מבלי כחד דבר הודעתי אתכם את־עצת האלהים כתמה    כח. שיתו לבכם עליכם ועל־כל־העדר אשר רוח הקדש הקימכם למנהיגים לו לרעות את־עדת האלהים אשר קנה־לו בדמו    כט. אני ידעתי כי אחרי מותי יפלו בכם זאבי־טרף אשר על־העדר לא־יחמלו    ל. גם־כי יקומו מקרבכם אנשים אשר תהפכות ידברו להתעות את־התלמידים אחריהם    לא. על־כן עורו וזכרו כי שלש שנים יומם ולילה אני בדמעותי לא חדלתי מהוכח ומאמץ את־כל    לב. ועתה אחי הנני מפקיד אתכם ביד האלהים ודבר חסדו אשר־לו הכח להקימכם ולתת לכם נחלה בקרב כל־הקדושים    לג. כסף וזהב ושמלת לא בקשתי מאת כל־איש    לד. ואתם הלא ידעתם כי בעדי ובעד אשר היו עמי אלה שתי ידי עשו מחיה    לה. כי בכל וכל הראיתי אתכם כי־אך יעבד איש ועשה במלאכה לנפשו וגם־לנפש האביון והיו לכם לזכרון דברי האדן ישוע כי־הוא אמר טוב נתן מקחת    לו. ככלתו לדבר כרע על־ברכיו ויתפלל עם־כלם יחדו    לז. והם כלם בכו הרבה בכה ויפלו על־צוארי פולוס וישקוהו    לח. ויותר נעצבו אל־לבם על־הדבר אשר דבר כי לא־יוסיפון עוד לראות את־פניו וילכו אחריו עד־הספינה וישלחוהו