א. ויהי אחרי נפרדנו מהם ונעבר באניה באנו דרך ישרה אל־קוס וביום המחרת אל־רודוס ומשם אל־פטרה
ב. שם מצאנו אניה מתעתדת להלך אל־פינוקיא ונרד־בה ונעבר
ג. ואחרי אשר נשקף לנו האי קפרוס אשר עזבנהו לשמאלנו נטינו אל־סוריא ונגיע אל־צור כי־שם העלה המשא אשר הובא באניה
ד. ואנחנו במצאנו את־התלמידים ישבנו שם עמהם שבעת ימים והם אמרו אל־פולוס בנוח עליהם הרוח כי לא־יעלה לירושלים
ה. ויהי כי מלאו לנו ימי שבתנו יצאנו ללכת בשלחם אתנו כלם עם־נשיהם ובניהם עד־מחוץ לעיר ועל־החוף כרענו יחדו ונתפלל
ו. ונברך איש את־רעהו וירדנו באניה והם שבו לביתם
ז. ונעש את־דרכנו מצר ונבא אל־עכו שם שאלנו לשלום האחים ונשב עמם יום אחד
ח. וממחרת אנחנו אשר היינו אם פולוס יצאנו ונלך אל־קסרין אשר שם באנו אל־בית פילפוס המבשר והוא אחד מהשבעה ונשב עמו
ט. ולו ארבע בנות בתולות והן מתנבאות
י. ויהי כשבתנו פה ימים אחדים ונביא אחד ירד עד־כה מיהודה ושמו אגבוס
יא. והוא בא אלינו ויקח את־אזור פולוס ויאסר־בו את־ידיו ואת־רגליו ויאמר כה אמר רוח הקדש ככה יאסרו היהודים בירושלים את־האיש אשר־לו האזור הזה והסגירהו בידי הגוים
יב. לשמע הדברים האלה חלינו את־פניו אנחנו ואנשי העיר כי־יחדל מעלות לירושלים
יג. ופולוס ענה למה תעשו כה כי תבכו ותכאיבו את־לבי ואני הנני נכון לא־רק לתת גוי לאסרים כי אם־גם להקריב נפשי לממיתים בירושלים בעד־שם האדון ישוע
יד. ויהי כי לא־אבה לשמע ונחרש ממנו ונאמר רצון יהוה יעשה
טו. ואחרי הימים האלה נשאנו את־אשר לנו ונסע לעלות ירושלים
טז. ויעלו עמנו גם־תלמידים אחדים מקסרין ואלה הביאו אתם את־מנסון הקפרוסי והוא תלמיד זקן ויואל האיש ויתננו לשבת עמו
יז. ויהי כבאנו ירושלימה קבלונו האחים בשמחה
יח. וממחרת לקחנו פולוס ונלך אל־יעקב וכל־הזקנים גם־הם באו
יט. וישאל להם לשלום ואחרי־כן החל לספר באזניהם מהחל ועד־כלה את אשר הגדיל האלהים לעשות בקרב הגוים בעבדתו אשר עבדו
כ. וישמעו ויברכו את־האלהים ויאמרו אליו הלא ראה אתה אחינו כי כמה אלפים מן־היהודים היו למאמינים וכלם מחזיקים בתורה בקנאה גדולה
כא. והם שמעו עליך כי אתה למדת את־כל־היהודים היושבים בקרב הגוים לסור מאחרי משה וגם־כי אמרת אשר לא ימולו את־בניהם ובדרכי התורה לא ילכו
כב. ועתה מה־נעשה כי שמע ישמעון כי־באת
כג. לכן עשה כאשר נאמר אליך ישנם אתנו ארבעה אנשים אשר נדר נזירים עליהם
כד. אתם קחה אליך והתקדשת גם־אתה אתם ומכיסך תתן להם אשר יגלחו את־שער נזרם ובזה ידעו כלם כי אך־שמועת שוא היא אשר שמעו עליך באשר גם־אתה תשמר לעשות ככל־הכתוב בתורה
כה. ועל־אדות הגוים המאמינים אנחנו כבר צוינו עם־הספר כי הם את־כל־אלה לא ישמרו ורק יבדלו מזבחי אלילים ומן־הדם ומן־הנחנק ומן־הנאפים
כו. ויקח פולוס את־האנשים ויתקדש אתם ממחרת ויבא עמהם אל־המקדש להגיד כי־מלאו ימי טהרתם ועוד עליהם רק להביא איש איש את־קרבנו
כז. במלאת שבעת הימים ויראהו היהודים אשר מאסיא כי בא אל־המקדש ויעוררו את־כל־ההמון וישלחו־בו את־ידיהם
כח. ויזעקו אנשי ישראל חושו לעזרה הנה האיש אשר בכל־מקום באו הוא מלמד סרה להסירם מהעם מהתורה ומהמקום הזה ועתה עוד הביא יונים אל־המקדש ויטמא את־המקום הקדוש הזה
כט. כי לפני זה ראו את־טרופימוס האפסי מתהלך עמו בעיר ויחשבו כי־פולוס הביאהו גם אל־המקדש
ל. ותרעש כל־העיר וכל־העם התקבצו ויתפשו את־פולוס ויסחבוהו מתוך המקדש החוצה והדלתות בן־רגע סגרו
לא. ויהי כי אמרו להמיתו ויגד לשר האלף כי ירושלים כלה התקוממה
לב. והוא הצביא מבלי־בוש חבל אנשי צבא ושרי מאות וירץ אל־תוך העם והם ראו את־שר־האלף ואת־אנשי הצבא ויחדלו מהכות את־פולוס
לג. ושר־האלף הקריב ויחזק־בו ויצו לאסרו בשנים כבלים וישאל מי הוא־זה ומזה אשר עשה
לד. ויען העם ויקראו אלה כה ואלה כה ויען אשר לא יכול להציל דבר לאמתו כי רב השאון על־כן צוה להביאהו אל־המצודה
לה. בהגיעם אל־המעלות נשאהו אנשי הצבא לפלטו מתגרת העם כי עצמה מאד
לו. כי עם־רב התרצצו אחריו בקראם החרם אתו
לז. ויהי טרם הובא פולוס אל־תוך המצודה והוא אמר אל־שר־האלף התתנני לדבר אליך דבר־מה ויאמר היודע אתה לדבר יונית
לח. האינך אתה איש מצרים ההוא אשר זה מקרוב הקים מרד ויוצא ארבעת אלפים אנשי דמים אחריו המדברה
לט. ויאמר פולוס לא כי־אני יהודי יליד עיר טרסוס אזרח עיר מהללה בקיליקיא ואנכי אבקשך תנני־נא לדבר אל־העם
מ. ובתת אתו לדבר התיצב פולוס על־המעלות וינפף ידו אל־מול העם ותהי דמיה גדולה וידבר אליהם בעברית לאמר
| 
